טרם ראשית התנחלותנו בארצנו, מבררת לנו התורה את עניינו של עם ישראל כעם סגולה. "ה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה" וכן בפרשת שמות: "והייתם לי סגולה מכל העמים".
מהי אותה סגולה שהתברכו בה בני עמנו? האם אין בכך שמץ של יוהרה והתנשאות?
מלמדים אותנו חז"ל בפרקי אבות שמעלתם של ישראל היא בתכונות מידותיהם: "עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה" ובמקום אחר אומרים חכמינו שבני ישראל הינם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
מכֹח תכונות אלו אפשר להבין שעניינם של ישראל הוא להביא ברכה לעולם, לבנות כאן בארצנו חברת מופת, ערכית ואידאלית, להיות ל-"אור לגויים".
מאז ומקדם הנחיל עמנו לאומות תבל את האמונה בבורא העולם, את תורת המוסר והערכים הנצחיים.
ההכרה במהותו של עמנו, בשורשים המשותפים לכולנו וממילא אף בחזון עתידנו, הינם מקור עוצמה בלתי נדלית להמשך קיומנו כאומה כאן, בארץ ישראל, ארץ נחלת אבותינו.