בפרשתנו, עוסקת התורה בהרחבה בנושא התשובה, ובמשמעותה ליחיד ולציבור.
אכן, קריאת פרשה זו בשבת הסמוכה לראש השנה מתאימה היא ביותר לעניינם של הימים הנוראים וחודש אלול, המיוחדים לחשיבה מחודשת, להתעוררות ולתשובה.
בדרך כלל, מובנת התשובה כעבודתו הפרטית של האדם, כתיקון אישי בלבד על חטאים וחסרונות בעניינים שבין אדם לחברו ובין אדם לקב"ה.
אולם, נראה כי הבנה אמתית ועמוקה יותר, מצויה בתוכנם ובתבניתם של הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים.
בראש השנה, אנו עוסקים בתפילותינו בבקשות על עניינים כלליים, כהופעת מלכותו של ה' בעולם, גאולת ישראל והאנושות כולה.
לעומת זאת,, ביום הכיפורים עוסקים אנו בתיקון האישי בלבד:
במצוות התענית, באמירת הוידוי, בתפילה ובתחנונים, בכדי לתקן את חסרונותיו.
נראה לומר, כי יסוד חלוקה זו נעוץ בהבנה כי התשובה המעשית ותיקון הפרט חייבים לנבוע מהעמקת המטרות והשאיפות הגדולות של חיינו.
הכרחי הדבר, כי הבנת המטרה הכללית תוצב בראשיתה של התשובה, שכן הבנה זו מבססת את התשובה בערכה האמיתי והאידיאלי, בהקשרה הרחב, ואינה מותירה לה להצטמצם ולהתגמד לכדי מניעים
אנוכיים ותועלתניים.
לכן, בראש השנה מעמידים אנו לנגד עינינו, את המטרה הגדולה והכללית של חיינו –התיקון הכללי של עם ישראל, ארץ ישראל והעולם כולו. רק מתוך כך, יכולים אנו לגשת לעסוק בתיקוננו הפרטי, שאז כבר איננו נובע ממניעים אישיים ומצומצמים, כי אם יונק הוא מהמטרה הגדולה, החזון אותו הצבנו לנגד עינינו.