בפתח תפילות יום כיפור עומדת התפילה המיוחדת והנשגבת, תפילת 'כל נדרי'.
אפילו יהודים רבים שהקב"ה התגעגע כל השנה לראותם בבית הכנסת, נוהרים לבית הכנסת בשעת 'כל נדרי'. יתר על כן – יש חוקרים הטוענים שהיסודות המוזיקליים של המנגינה המלווה תפילה קדושה זו, משותפים לכל עדות ישראל, עד שהפליגו ואמרו שיסוד המנגינה בשירת הלויים בבית המקדש. כה גבוהה התפילה ומנגינתה.
אולם, הבוחנים תפילה זו במבט הלכתי עומדים תמהים – לכאורה, זהו נוסח של התרת נדרים. בימים אחרים בשנה, לדוגמא – ערב ראש השנה, כשאנו מתירים את נדרינו, איננו יוצאים מגדרנו בשל כך. יותר מזה – מבחינה הלכתית קשה להסתמך על אמירת 'כל נדרי' כהתרת נדרים של ממש (וכבר דנו בכך הראשונים בנדרים). אם כן – מדוע נפתח היום הקדוש דווקא בתפילה זו?
זאת ועוד – לתפילה זו, מצרפים אנו אמירת פסוק – "ונסלח לכל עדת בני ישראל... כי לכל העם בשגגה". ושוב מתקשים אנו – האם יום הכיפורים מכפר רק על חטאים בשגגה, ומי אשר חטא במזיד יתייאש וישוב לביתו? חלילה. הס מלהעלות מחשבה זו!
ואם יבדוק המתקשה במקורו של הפסוק הנ"ל בתורה, תגדל תמיהתו בכפליים – הפסוק כלל לא מוזכר בתורה בענייני יום הכ
אפילו יהודים רבים שהקב"ה התגעגע כל השנה לראותם בבית הכנסת, נוהרים לבית הכנסת בשעת 'כל נדרי'
יפורים, כי אם בעניין פר העלם דבר של ציבור. להיפך – ביום כיפור נאמר במפורש שה' מכפר על כל עוונות בני ישראל, "ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם...". אם כך – מדוע בחרו להביא פסוק שמצמצם לכאורה את כפרת יום הכיפורים?
דומה, שיש נקודה משותפת ל'כל נדרי' ולפסוק זה, העומדת ביסוד טהרת יום הכיפורים. יהודי חטא, קלקל, פגם. הכיצד ישוב בתשובה וימחל לו?
אלא, שאותו יהודי בא ואומר – אמת, חטאתי. אולם גם אם התרחקתי, תמיד נשארתי קשור לאלוקים. בתוך תוכי נשארה תמיד נקודה קדושה וטובה, המחוברת לה'. כעת, אני רוצה לקלף את קליפת החטא והרוע החיצונית, ולהישאר עם ה'אני' האמיתי שלי, הטוב העמוק והפנימי שלי.
זוהי האמירה של יום כיפור. הכהן הגדול נכנס בשליחות כל ישראל לקודש הקודשים. למקום שהוא לב העולם. בכך הוא מבטא את האמירה, שבאמת ליבנו תמיד נשאר קודש הקודשים, וכל החטאים חיצוניים ועתידים להתקלף.
אמירה זו מתבטאת ביסוד ההלכתי להתרת נדרים. אדם נדר בפיו, ונדרו חל. אולם בשביל שהנדר יחול צריך שני תנאים – דיבור, ומחשבה גמורה, כלומר - החלטה לנדור. הדרך היחידה להתיר את הנדר היא בכך שהחכם מוצא לו פתח וחרטה. האמירה היסודית בפתח היא, שאמנם האדם נדר בפיו, אך בליבו לא חשב והחליט עד הסוף, ולפיכך לא הייתה גמירות דעת, והנדר לא חל.
בדרך זו אנו אומרים – מבחינה חיצונית נדרת, אך בתוכך לא נדרת. זוהי אמירת היסוד של יום כיפור – בחוץ חטאנו, אך בפנים לא רצינו. זוהי גם האמירה של השוגג. השוגג והמזיד עשו את אותו מעשה, ההבדל ביניהם הוא במחשבת הלב. השוגג לא התכוון ולכן מעשיו פחות חמורים. ואכן, בנוסח של רב עמרם גאון הנהוג אצל יהודי איטליה, יש שורה המחברת את 'כל נדרי' לפסוק – 'ונסלח', ואומרת – אין כאן לא נדר... יש כאן מחילה וסליחה על כל עוונותינו, ככתוב "ונסלח לכל עדת"...
בכניסת יום כיפור, אנו מתירים את הנדרים – החטאים, ואומרים שכל החטאים כולל החטאים במזיד הם חטאים בשגגה. יהודי לא יכול להתכוון ולרצות להתרחק מאלוקיו.
כעת שבים אנו, עובדים, ממרקים, מקבלים לעתיד לבל נשוב עוד לכסלה, ובזכות זאת – מתכפרים עוונותינו, ונזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.