פרשת השבוע פותחת בבחירת הקב"ה באברהם אבינו כאבי האומה הישראלית, והבטחתו כי מזרעו עתיד עם ישראל להיוולד ולהופיע בעולם, ולהוות מקור ברכה לאנושות כולה. וכך אומר הקב"ה לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".
אכן, התורה אינה כותבת דבר כהקדמה לפסוקים אלו, אודות אישיותו של אברהם ומידותיו הנעלות, או כל סיבה בגינה נבחר אברהם לעמוד ביסוד עם ישראל. אברהם כאילו מופיע מאֵי שם, ללא סיבה, ונשלח למשימה של גאולת העולם.
לעומת זאת, בסיפורו של נח בפרשה הקודמת מקדימה התורה לספר על אישיותו של נח- "איש צדיק תמים", ובכך מובן מדוע דווקא הוא זכהלהינצל מן המבול. אם כן, במהאֵפוא סיבת השינוי בהצגת התורה את נח לעומת זו של אברהם אבינו? המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" מבאר, שלא שייך להזכיר כלל את צדקותו של אברהם אבינו טרם בחירת הקב"ה בו, שכן הבחירה באברהם אבינו ובעם ישראל-"הגוי הגדול " העתיד לצאת ממנו, איננה מותנית כלל בצדקותו ובמידותיו הטובות.
אמנם, כמובן שאברהם היה בעל אישיות מוסרית נשגבה (בלשונו של הרמב"ם-"הענק שבענקים") וכך אף צאצאיו עם ישראל, אך השליחות האלוקית שהוטלה עליו ועל בניו, וסגולתם המיוחדת מכל האומות לא יחדלו אף כשירעו מעשיהם. יסוד חשוב זה עומד בניגוד לדת הנוצרית המאמינה בברית החדשה שכרת הקב"ה, לאחר שעזב את עם ישראל בעקבות חטאם. יסוד האמונה היהודית הוא ההכרה כי עם ישראל הינו יצירה אלוקית המיוחדת ומובדלת מכל אומות העולם בטבעה, בעלת סגולה אלוקית מיוחדת.
סגולה זו הינה נצחית ואיננה ברת שינוי ותמורה, אף כשעם ישראל בוחר בדרכים אחרות שאינן תואמות לסגולה שבקרבו.