בשעה שביקש אברהם אבינו להשיא את בנו ממשיך דרכו, יצחק, לא רק אושרו הפרטי של הבן האהוב, עמד במוקד החלטותיו, כי-אם גורלו של העם היהודי לדורותיו, עמד על כף המאזניים.
מודאג ומוטרד היה אברהם מנין ייקח אשה הראויה למשפחתו. מבנות הארץ אשר הוא יושב בקרבה, הוא אינו יכול להרשות ליצחק לחפש את רעייתו. הללו עובדות אלילים הן, ואף מתירניות בקיצוניות. לפיכך פנה אל אליעזר עבדו נאמן ביתו, והשביעו בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ: "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" (בראשית כד, ג-ד).
ורבי יצחק אברבנאל עומד ותמה: מה ההבדל בין בנות הכנעני לבנות ארם נהריים, הרי הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה? כל ארצות תבל בימי קדם, עבדו אלילים בשווה, וביתו של לבן כידוע היה משופע בפסלים ובתרפים.
אכן, לאברהם לא היה מקום אידיאלי למצוא בו שידוך לבנו, התרבות האלילית שיעבדה את העמים והארצות כולם, ולכן בלית ברירה פנה לחפש את הרע במיעוטו. ומתברר, שקיימת הבחנה מהותית ובסיסית בין בנות כנען לבנות ארם נהרים.
על הבדל זה עומד רבנו הר"ן בדרשותיו (הדרשה החמישית). לשיטתו, יש להפריד בין דעות מוטעות לבין מעשים רעים. דעות כוזבו
נמצא איפוא שמי שמעצב בפועל את אישיותו השלילית של האדם, זה המעשים המושחתים ולא התיאוריה שבראשו. ניתן להבחין בכך בנקל. אם נתקל באדם פושע ואכזר, נחוש בכך גם אם לא יפצה את פיו.
ת משפיעות על הנפש בלבד, ולכן אין הכרח שיעברו בירושה לדורות הבאים, ואילו מעשים מושחתים רישומם ההרסני מוטבע לא רק בנשמת האדם החוטא, כי אם גם בגופו, ולכן יש סיכוי גדול שיעברו גם לבנים.
אנשי כנען, כאמור, היו מושחתים לא רק בדעותיהם, אלא גם בהתנהגותם המעשית, ואברהם פחד שזרעו יושפע מכך. שונה היה המצב בארם-נהרים. אזרחיה אמנם סגדו לאלילים כשאר העמים, אך הם לא היו מושחתים מבחינה מוסרית כבני ארץ כנען.
בספר "פרשה ולקחה", מביא הרב משה גרילק שליט"א את תשובתו של הר"ן, ומחדד את הדברים על פי מה שגילו בימינו חוקרי המוח, שמעשי האדם - אם טובים ואם רעים – יוצרים בהתאם, שינויים כימיים בתאי המוח (כאן טמון סוד מעשה המצוות היהודי, שאינו מסתפק באמונה, כי רק המעשים בכוחם לעדן את האישיות ולהעלותה). וכשם שקיימים גנים של תורשה המעבירים את תכונות הגוף מאב לבן, כך קיימים גם גנים רוחניים הפועלים באותה צורה, וקובעים את טיב הדורות הבאים ואת תכונותיהם. אם כי, יש לזכור, שתכונות מוטבעות אלו, אותן יורשים מההורים, הינן רק נקודות מוצא למאמצי האדם לתקן את אישיותו (או להשחיתה יותר), בסיוע הבחירה החופשית, שהיא נחלת כל נברא בצלם אלוקים.
נמצא איפוא שמי שמעצב בפועל את אישיותו השלילית של האדם, זה המעשים המושחתים ולא התיאוריה שבראשו. ניתן להבחין בכך בנקל. אם נתקל באדם פושע ואכזר, נחוש בכך גם אם לא יפצה את פיו. גופו "משדר" אלינו בדרכים נסתרות את מהותו "הרוחנית" ואת אישיותו "המעודנת". וכך להפך כמובן, כשנסב בחברת אדם צדיק ואציל-נפש, אצילותו תקרין נועם ורוך גם בשתיקתו.
בשונה מהכנענים, אנשי ארם נהריים, לא פרצו את גדר הצניעות, ושמרו על מוסר חברתי מינימלי, שאִפשר את קיומה של חברה בריאה. כלומר, השקפת עולמם היתה פגומה ומעוותת, אך לא כן מוסרם. ולכן סבר אברהם כי קל יותר לשנות השקפת עולם מוטעית מאשר מדות מושחתות. וחזקה על אברהם ובנו יצחק, שהתמחו כל שנות חייהם בוויכוחי דת, שיצליחו לעקור את הנטייה לאלילות מלב כלתם לעתיד, וכפי שאכן היה.