יצחק מבין שהתאומים שנולדו לו, ימשיכו שניהם את דרכו של אברהם אביו. שלא כאביו, שהיו לו שני בנים משתי נשים, אחת מבנות שם והאחרת מבנות חם, נדחה האחד בהסכמת ה' לדברי שרה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. אך לו נולדו שני בנים מאשה אחת, שבאה מבית אברהם. אין איפה כל סיבה לדחות את האחד מפני השני. אדרבה תתפצל דרכו של אברהם לשני נושאי הדרך.
יתירה מזאת. האחד איש ציד איש שדה יהיה מופקד על הצד הגשמי, ואילו איש תם יושב אוהלים יקבל את ברכת אברהם של הצד הרוחני. שני הבנים שיהיו שותפים לדרך אחת, יוכלו לתת ולקבל זה מזה. ברכת טל השמים ושמני הארץ ורוב דגן ותירוש, יסופקו לא רק למקבל הברכה, כי אם גם לאחיו. הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, הם שררה שלטונית של משרדי התשתיות המסחר והתעשיה והדומים להם, המספקים את האנרגיה והצרכים לאחיו. מאידך יעלה גם הצד התורני לזכותו של איש השדה.
רבקה לעומתו מבינה שיש למנוע מעשיו את הברכה, מפני שהוא לא יכול להיות גביר לאחיו, ולא יכול בנה הצעיר להיות כפוף לו. יש לה הוכחה שמימית שכך עליה לנהוג. הרי נאמר לה על ידי הנביא קודם הלידה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו. לא יכולה להיות אחדות בין הבנים, מפני שעתידה להיות הפרדה ביניהם לשני לאומים. ולא זו בלבד, אלא שלאום מלאום ייאמץ ורב יעבוד צעיר. לאום אחד יתחזק על זולתו באופן כזה, שהבכור יעבוד את הצעיר. היא מבינה שלא בכדי הודיעו לה על כך מן השמים, אלא כדי שהיא תישא באחריות. היא מבינה שעליה לעמוד מול כוונתו של יצחק לתת את ברכת הווה גביר לאחיך לעשיו, ולתת אותה ליעקב.
לעומת זאת, לא בא יעקב ליטול את הברכה רק בכח הנבואה שנאמרה לאמו. הוא בא גם מצד הדין. הוא יודע שהוא מגיע להתברך מפי אבא כי הוא הבכור. הכתוב לא מגלה אם ידע יצחק על הנבואה שנאמרה לרבקה, ואם ידעו יצחק ורבקה על קניית הבכורה על ידי יעקב. אך לנו מג
מראה הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא גילוי אלוקי לדבר. הסולם הזה שתפקידו לחבר בין שמים וארץ, הוא שמסמל את יעקב עצמו. עם יציאתו לגלות עליו לדעת ששתי הברכות שהוא קיבל לשני התפקידים שהוא נושא, בכור וצעיר, תלויות אחת בשניה, ועליו לחבר אותן ולחיות איתן יחד.
לה הכתוב, שהאמת של יעקב ברורה. הוא נטל את הבכורה מהבכור, ולכן עליו ליטול את הברכה במקומו. סיבת קניית הבכורה לבדה, לא היתה מספקת כדי ליטול את הברכה. סיבת הנבואה לאמו, היא שנתנה לו את הכח ליטול את הבכורה בדין.
יצחק מצידו מכין שתי ברכות. את ברכת אברהם אין הוא מייעד לעשיו. גם כשעשיו צועק צעקה גדולה ומרה הברכה אחת היא לך אבי, לא מוציא יצחק את ברכת אברהם ונותן לו. גם יצחק כרבקה יודע ומבין, שהברכה הרוחנית נחלת יעקב היא. לכן טרם צאת יעקב לחרן, מעניק לו יצחק את ברכת אברהם. אך את ברכת ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ הוא מייעד לעשיו, שמגיעה לידיו של יעקב.
נטילת שתי ברכות היא הרת גורל. אם עד כה היו שני התפקידים מנת חלקם של שני אחים, הרי שמעתה על יעקב לשאת את שני התפקידים כאחד. אם עד כה היית איש תם יושב אוהלים, הרי שמעתה עליך להיות גם איש שדה. לא תוכל להיות איש אוהלים בלבד, יהיה עליך לשלב את אוהל התורה בשדה העבודה.
מראה הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא גילוי אלוקי לדבר. הסולם הזה שתפקידו לחבר בין שמים וארץ, הוא שמסמל את יעקב עצמו. עם יציאתו לגלות עליו לדעת ששתי הברכות שהוא קיבל לשני התפקידים שהוא נושא, בכור וצעיר, תלויות אחת בשניה, ועליו לחבר אותן ולחיות איתן יחד. עליו להיות גם גשמי וגם רוחני בעת ובעונה אחת.
אך לא רק זה. שני תפקידים ושתי ברכות, מסובבות לו מן השמים גם שתי נשים. מה שהיו אומרות הבריות עד כה הבכורה לגדול והצעירה לקטן, הרי שמעתה תקבל גם את הבכורה וגם את הצעירה. עליך לבנות את בית יעקב מרחל ולאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל. שני התפקידים שתי הברכות ושתי הנשים, הם הדרך הגדולה של יעקב, לחיבור גשמי ורוחני ארצי ושמימי בתורה ועבודה.
את החותמת לתהליך שמתחיל עתה, מקבל יעקב עם שובו מהגלות. עד כה היית יעקב כי אחזת בעקב עשיו, אך מעתה תהיה גם ישראל. שני השמות האלה, הם הביטוי למאבק של יעקב בהתוויית הדרך של בית אברהם. גם עקב וגם ראש. גם ארצי וגם שמימי. גם גשמיות וגם רוחניות. יש להיות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. לעבוד בארציות ולחיות רוחניות. יש לדעת לחבר את ההפכים האלה, לדרך אחת של עבודת ה' המורכבת משניהם.