יעקב אבינו גולה מארצו בבורחו מעשיו אחיו ומגיע לחרן.
שם, על שפת באר המים, הוא מבחין ברועים הבטלים ממלאכתם ואינם רועי את צאנם. יעקב מעיר להם ואומר:...הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו ורעו!".
לכאורה מה אכפת ליעקב ומדוע הוא מתערב בעניין לא לו?
אלא, שיעקב אבינו מלמדנו במעשיו את ערך האחריות. שמבטך, נכון שיהיה נתון לא רק לעצמך, אלא אף לתועלת אלו שסביבך.
סיפר לי חבר, שראה חייל מרושל בלבושו, ובקש מקצין שעמד לידו להעיר לו. תשובת הקצין היתה-"מה פתאום? הוא לא חייל שלי...". יעקב נהג אחרת, בהבנתו את ערך האחריות.