יוסף במצרים, משנה למלך פרעה, והנה אחיו יורדים למצרים ועומדים לפניו.
אומרת התורה: " וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ ". מדוע באמת לא הכירוהו?
כשנמכר לעבד היה בן 17, לא ילד קטן, וכעת, ובעיקר בהמשך המפגשים ביניהם היו סיבות רבות לכך שיכירוהו: התנהגותו עם אחיו לא הייתה כאל שאר היורדים מצרימה, שמעון נאסר, כספם הושב להם בשקיהם מבלי שידעו על כך, הם מוזמנים לאכול על שולחנו כשיוסף מושיבם על פי הסדר מהגדול לקטן.
בנוסף לכך, שואלם יוסף מדי פעם: "... השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי?", אם כן, מדוע לא התעורר בהם חשד שאכן זה יוסף אחיהם שמכרוהו למצרים?
אפשר לומר כך: הייתה מחלוקת אידיאולוגית בין האחים על דרכה של המשפחה. האחים, שחלקו על יוסף, ראו סכנה גדולה בדרכו של יוסף, ולכן רצו להרגו ולבסוף מכרוהו.
כעת מתגלה בעיה: אם אכן יוסף הוא העומד לפניהם, והוא משנה למלך מצרים ולמעשה חלומותיו התגשמו, הרי שהוא ניצח, ותפישת עולמו היא הנכונה ולא של האחים.
כאן באה ההכחשה וההדחקה של הסימנים הרבים שהעידו על כך שזה יוסף, כל זאת כדי למנוע את שברונה של הקונספציה שאחזו בה האחים.
"הם לא נתנו למציאות לבלבל אותם..." טבעי הוא לאדם לנסות ולאחוז ככל יכולתו בתפישות עולמו גם כשהוא נוכח לדעת שהן שגויות.