לאור המצב והערכות/ הן בארצנו ברחבי העולם/בסביבה שלנו או מרחוק/ בעיירה ישנונית או בקריה הומיה/ קול המות הוא קול הדממה הנישא בדומיה.
למתים אין קול שיזעק עבורם/ מי יתבע את דמם ומי יבכה את מר גורלם. כי הנה המות ברחובות קריה ועלה בחלונינו / קול זעקה נשמע בחוצות העיירה הקטנה/ האם שמעו שם והאם ראו כשבעיר בירתנו ירושלים או בדולפינריום בעיר החוף תל אביב אוטובוסים עלו באש וחלומות נמוגו בעשן? ומה עם ערי סוריה דמשק וחומס? חוץ מקול ענות חלושה מישהו מחה? מישהו צעק?
גם אצלנו, כמו בארה"ב, היו מתנגדי הנשק קוראים "אל תתנו להם רובים!" יצרני הנשק מנגד "האדם הורג, לא הנשק!" אם כך ואם כך התוצאה העגומה לפנינו.
איך מלמדים להעריך חיים? על מדוכה זאת ישבו גדולי ההוגים והמחנכים. סקירה הסטורית מראה שנושא "השומר אחי אנכי" הוא קמאי ומתוארך סמוך מאד לבריאת העולם. בתקופה זאת הוא נדרש כמובן מאליו ועונש על רציחה, עד לחקיקת שבעה מצות בני נח על ידי הבורא, אינו מוגדרת. רק מימי נח ואילך נקבע עונש מות! כלומר, אין סיכוי לגמילה, לשיפור או לחינוך מחדש.
"שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים ברא את האדם", נקודה! חוקי חמורבי (שיש אומרים שהוא אמרפל מלך שנער) גם ממשיכים את הקו של עונש מות למצוות העיקריות (יש לזכור שעונש מות חל גם על בני נח הגוזלים פחות משוה פרוטה). כידוע, שבע מצות בני הן: אבר מן החי (לא לאכול לפני שהורגים את החיה או הבהמה-ולא חייבים שחיטה) ברכת ה' – אסור לקלל את ה', גזל –אפילו פחות משוה פרוטה, דינים – מערכת משפטית על כל האמור. ועוד שלושת האיסורים של גלוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. וסימנך א'ב'ג'ד' גע"ש: א'-אבר מן החי, ב' –ברכת ה,' ג' גזל, ד' דינים. גע"ש: ג'לוי עריות ש'פיכות דמים ע'בודה זרה.
תלי התלים של הפרשנויות והתגליות הבלתי פוסקות, ובתוכן הצהרות אביו של הרוצח בעיירה הקטנה ניוטאון רק מחמירה את ה"פרופיל" גם את של המקרה וגם את של העושה. כשדבר כזה קורה בארץ, באיתמר בבית משפחת פוגל הי"ד למשל, או תושבי גוש קטיף בנות משפחת חטואל הי"ד, אז מסבירים "רקע לאומני". אם אין כזה אז חייב להיות"רקע פלילי".
מה דעתכם על "רקע פסיכולוגי"? ואם כך, הרוצח המטורף, באם היה שורד את מסע הדמים הזה, כמו המטורף אנדרס ברינג בריוויק מאוסלו שרצח 92 בני אדם או הקב"ן רס"ן מאליק נאדל חסן מוסלמי בן ה 39 ששירת בצבא ארה"ב כפסיכולוג מבסיס פורט -הוד בטקסאס שרצח 12 בני אדם, או הרוצח לוי שרצח את לייבי קלצקי וביתר את גופו לפח אשפה.
מה קרה? איזה עורך דין עם לב – אבן היה מייצג אותם, קוטף את פירות התהילה והפרסום על כך שמרשם הכנסו לכלא למאסר עולם כפול שישה, שבעה, שתים עשרה או תשעים ושתים שנה - המספר כבר לא משנה. כשהמספר יגיע לשישה מליון אז יהיו כאלו שיכחישו שזה בכלל קרה. עולם מוזר? לא כל כך. כי שגעון מינימלי הינו דבר נתפס. שגעון במימדים של מליונים לא נתפס.
מה שמטריד ומייסר הוא שאמנם לא תמיד אפשר לצפות מראש מקרים כאלו, למרות שלאחרונה יותר ויותר מחקרים מראים ומוכיחים שיש קשר בין תסמונות הפרעת קשב פעילות יתר וריכוז למעשים פליליים וחייבים ההורים והמחנכים להכיל ולהבין את הדברים. אבל מה דעתכם אם אחד כזה נהיה ראש ממשלה, ראש ארגון, או נשיא, שמאיים בשמוש בנשק גרעיני למחוק מדינה שלימה או שעושה שמוש בנשק נגד עשרות אלפי אזרחים או מיצר מנגנון השמדה של קבוצות אתניות שלמות בארצו? מה עם ראש מדינה כמו סטאלין או פינושה שרדו בעמם בתחכום ובתחבולות אינסופיות עד שמותם עורר עצב עמוק גם בקרב בני עמם המדוכאים. איתם מדברים יפה, מזמינים לאו"ם והולכים סביבם על קצה האצבעות כדי לא להעיר את חמתם.
על מה התדהמה ומה הפלא? כשיש כרסום בסולם הערכים זאת התוצאה מתכרסם גם סולם הערכים של כל גאוני החינוך שמתעלמים מהכתובת על הקיר שבדיוק על זה בכה הנביא "זובחי אדם עגלים ישקון" (הושע יג:ב). ובענין הנשק , כבר ראינו שיש חיילים חמושים עם חגור מלא שבאבחה אחת יכלו לחסל מאות מפגינים משולהבים אבל סולם הערכים שלהם ולא רק פחד מעורכי דין או פקודות מונעים את זה מהם. אבל זה כבר נושא אחר לדיון.
שהחברה תתחיל להתרגל לשגרה כזאת על כל השלכותיה? בשום פנים לא!