"ויפל מעל צוארי בנימין אחיו ויבך, ובנימין בכה על צואריו". רש"י פירש שיוסף בכה על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב, ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב.
בספר 'מעינה של תורה' הביא בשם הה"ק ר"י מקאזמיר, ששאל מדוע בכו עכשיו, בשעת שמחה, על החורבן שבעתיד, ומדוע בכה כל אחד על חורבן חברו ולא על חורבן עצמו? והשיב, שכידוע נחרבו בתי המקדש על שנאת חינם, ועתה כשנפגשו חשו שהפירוד ביניהם נגרם ע"י שנאת חינם, ובכו על שהשנאה תמשיך לגרום לתוצאות חמורות של חורבן גם בעתיד.
העובדה שכל אחד בכה על חורבן חברו, היא התיקון לשנאת חינם, שכל אחד יגביר אהבתו לחברו עד כי חורבנו של חברו יכאיב לו יותר מחורבן עצמו. ואף שמקדשו של בנימין לא יבנה אלא לאחר חורבן מקדשו של יוסף, מוטב היה לו לבנימין שלא יבנה מקדשו, ובלבד שלא יחרב משכן יוסף.
תכונה זו נקראת בפי חז"ל "נושא בעול עם חברו", ומשמעותה, שאדם חייב להרגיש בצער הזולת. עפ"י דעה אחת בגמ' בברכות (ז,א) משה ננזף על שבמראה הסנה הסתיר פניו. וביאר הכלי יקר, שהקב"ה קרא לו "משה משה", "לפי שגלות ישראל דומה עליו ית' למשא כביכול, וקראו קריאה אחר קריאה למהר ביותר ולהקל מעליו ית' את המשא, כמו שכתוב "עמו אנכי בצרה". ומשה לא השתתף בצערו של הקב"ה ולא הסתכל לפחות להביע הזדהות. וע"כ כשביקש משה "הראיני נא את כבודך", א"ל הקב"ה "כשרציתי, לא רצית, עכשיו שאתה רוצה, אני איני רוצה".
הגמ' בשבת (נה,א) מספרת על אשה שבאה לצעוק ולהתלונן לפני שמואל על עוול שנעשה לה, ושמואל לא התייחס. שאל אותו ר' יהודה תלמידו, האם אינך חושש למה שכתוב "אוטם אוזנו מזעקת דל, גם הוא יקרא ולא יענה"? אמר לו שמואל, כיוון שמר עוקבא אב"ד יושב כאן, זהו תפקידו ואני פטור. ןהנה הגמ' בב"ב (י,א) מספרת שרב יוסף חלה ונטה למות, וכשחזר לאיתנו סיפר שראה "עליונים למטה ותחתונים למעלה" (אותם שהם עניים ושפלים בעינינו, שם ראיתים חשובים. ואלו העשירים והחשובים בינינו, ראיתים שם שהם למטה-רש"י). וכתבו שם תוס' בשם ר"ח, שקבלה בידם רב מפי רב, שעליונים למטה היינו ששמואל הרב ישב מתחת לר' יהודה תלמידו, בשל אותו מעשה שלא התייחס לאשה. ולימדונו חז"ל, שגם אם אין בידך לסייע, להקשיב לעשוקים ולהצטער בצערם אתה מחויב.