בחסדי ה' עלינו וברחמיו העצומים זכינו בדורנו , ועל כך עלינו להודות לה' עד מאד, כפי שכתוב בתהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", על הנס הגדול של קיבוץ גלויות. “ומארצות קיבצם, ממזרח וממערב מצפון ומים".

מתימן ומפולין, ממרוקו רומניה מצרים והונגריה, ועוד. והנה ארצנו הקדושה נגאלת משממון הגלות, ומתקיים בנו תהליך של "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה", וה' יתברך "משמח ציון בבניה". כך מתקדש שם שמיים, כמבואר בדברי הנביא יחזקאל, כששבים הבנים לגבולם- לחיות פה בארץ ישראל כעם!

קללת הגלות גרמה לנו להתפזר, ונוצרו להם עדות שונות, קהילות, חוגים "שונים". מי מביננו לא זוכר את הקוטביות שהייתה בין עדות שונות, הבדלים שהיו לא רק במנהגים אלא לצערנו הייתה גם אווירה של זלזול והתנשאות. הגלות גרמה לכך שכל עוד לא שבנו לארץ החיים בה אנו חיים כעם ה', היה פירוד בין נשמות ישראל.

רגיל היה מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל לדרוש בכל שנה את דברי הגמרא בסוף מסכת תענית האומרת שלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ואחד הטעמים הוא משום ש"הותרו שבטים לבוא זה בזה", על דורנו אנו,שעם הזמן רואים יותר ויותר שתאחים הקרעים ומטשטשים ההבדלים הגלותיים בין עדות שונות. ספרדים אשכנזים ותימנים מתחתנים יחד, וכך גם בדורנו "הותרו שבטים לבוא זה בזה". וזו שמחה גדולה.

לדאבוננו, יש המנסים להנציח את מחלת הגלות ולאחוז בשייריה ובתופעות הלוואי שלה כדי להפריד בין נשמות ישראל. הדבר בולט בכיעורו בתקופת טרום בחירות בה יש משתמשים בתעמולה שפלה וטוענים לקיפוח בני "עדתם". עוד הם טוענים שלמונופול על שמירת "מסורת בני ספרד". זו טענה שאין לה אחיזה במציאות!

ואם כבר יש מי שטוען שהוא "משמר" את "המסורת הספדרית", אולי כדאי שנשנן יחד את שספגנו במחוזות יוצאי גלות עדות המזרח את הרגש הלאומי המתמיד של כמיהה וגעגועים לציון, לכיבוש הארץ, גירוש האוייב ממנה ואחיזה בה בכל עוז! כמה ספגנו בשירת הבקשות ובפיוטי יוצאי עדות המזרח בלי סוף את הרגש הלאומי! לא שירים על תקציבים ובידול היו לנו שם, אלא בכל הזדמנות ביטאו הגדולים את הגעגועים לארת ישראל, דבר שמשום מה מנסים כיום להשכיח...

כדוגמא לדבר נביא את השיר הידוע והמפורסם, “נגילה הללויה", בו אנו מבקשים מה' יתברך: “אל שדי קבץ נדחי ידידי וגרש משנאי נפשי בהם געלה"! היהודי כוסף לקיבוץ גלויות לארצינו, לגירוש השונאים מהארץ, ונפשו נגעלת ומתעבת את אוייבי ישראל.

כמו שמובא בהמשך אותו שיר: “באויבי עשה כלה" (מלשון כליה) וזו דגמא אחת מיני רבות. הלוואי ונבריא כבר מתופעות לוואי אלו של מחלת הגלות, ויפסיקו את תעמולת הבחירות שזורעת פירוד בין נשמות ישראל וגורמת לחילול ה'. יחד עם זה, הלוואי נחזור כולנו לבריאות הלאומית שלנו, אל רגשות החיבה שאמורים להיות מרכזיים בחיינו, וגדול תלמוד המביא לידי מעשה של כיבוש הארץ ויישובה על כל מרחביה, ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל במהרה בימינו.