חכמינו נתנו שמות לחמשת חומשי התורה: חומש בראשית, החומש השני (שמות), תורת כהנים (ויקרא), ספר הפקודים (במדבר) ומשנה תורה (דברים).
נכון לשאול, מדוע לספר שמות בלבד ניתן מספר סידורי, ולא שם המתאר את תוכן פרשיותיו כליתר החומשים?
נראה לומר, כי בשם שניתן לו, "הספר השני", טמון אף תוכנו המיוחד.
בחומש בראשית עסקנו בבירור קורות חייהם, אישיותם ומידותיהם של האבות והבנים בהיבט הפרטי . כעת מתברר מתוך הפרשיות עניינו של כלל ישראל.
שמו של ספר שמות, "החומש השני", בא לומר, שהופעת עם ישראל היא החלק השני של מעשה הבריאה – תחילה נברא הגוף העולמי, ורק אחר כך נוצרת הנשמה, היא עם ישראל.
ייעודו של עמנו, להיות אור לגויים בחיים ממלכתיים המושתתים על אידאלים, מוסר וערכים.
התהליך ההעולמי הזה שמתחיל עתה, בהתהוות עם ישראל במצרים, יסתיים באחרית הימים, בהתממשות דברי הנביא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".