תשובתו של הרב זצ"ל היא, שהאור האלוקי שונה מהאור המוחשי. כשרוצים שהאור יפעל את פעולתו, יש להגביר את עוצמתו, וככל שמתעצם האור כך מסתלק החושך. מה שאין כן באור האלוקי, שהופעתו באה דווקא ע"י הסתרתו, משום שעצמתו כ"כ גדולה, שעינו של האדם אינה מסוגלת להביט בו.
עינו החלשה של האדם, שכלו המוגבל והרופף, איננו יכול להסתכל בזוהר הנורא של האורה האלוקית, ומפני כך האנושיות המטומטמת בורחת מלפני ה', כעטלף הבורח מפני השמש... הסיבה המביאה להאיר את האורה העליונה היא רק הפעולה של העלמת האורה במידה ידועה. העטפתה וצמצומה וסתרה, הן הן גילויה.
וכשם שבהופעה האלקית שבמתן תורה היתה ההתגלות דרך עב הענן, כך גם בהופעה האלקית בהסטוריה.
אחת ההופעות שהאורה העליונה מופיעה בהן קשורה לאורו של משיח. לעולם מתגלה אורו של משיח דרך חושך והסתר. הניצוץ הראשון הופיע בסדום. כך נדרש על הפסוק " 'מצאתי דוד עבדי', והיכן מצאתיו? בסדום", שנא' "את שתי בנותיך הנמצאות". משיח מתרקם דווקא בחושך של סדום, ומתוך גילוי עריות. "מוזר הייתי לאחי" אמר דוד, דרך ממזרות! המשך גילויו במעשה יהודה ותמר, בפגישה הבלתי צנועה בין בועז לרות, ומעשה דוד ובת שבע.
עקרון זה בא לידי ביטוי גם בגאולת בית שני, שנוסד בעזרתו של כורש, שאף בו התנוצץ אורו של משיח במסתרים. "כה אמר ה' למשיחו לכורש, ואקרא לך בשמך, אכנך ולא ידעתני"
וכך מתגלה הדבר גם בזמנינו, כשהקרואים לעמוד בראש התנועה "ישנם כאלה שאינם יודעים כלל את ערכם ביחס לתפקידם ההשגחי העליון. הם נקראים בשמם ולא ידעו מיהו הקורא אותם".
וכמו שאורו של משיח נשתלשל בעיטופים מכוערים, כמו"כ עתה בעקבתא דמשיחא היה מוכרח ג"כ לעשות כן... נבחרו לזה אנשים כמו אלה, והכל הוא ממפלאות תמים דעים (אם הבנים שמחה).
"ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך...ולאמר לציון עמי עתה"(ישעיהו נא). "כי הגאולה מצד תוקף נוראות הבהקת אורה, אין העולם כדאי לקבלה, ובשביל זה יתער בשמאלא, רז "שמאלו תחת לראשי", והוא הצל". (הרב חרל"פ זצ"ל, מעיני הישועה עמ' קג).
(מתוך עלון 'שבת בשבתו')