תלמיד חכם אחד אמר על חלק מאימהות דורנו, שהבעיה שלהן היא ש'גדול הדור הבא בוכה בטיטולים'.

הילד שלהן, שהן מנבאות לו ושואפות שיצמח לגדולות, עדיין מצוי בשלב חיים אחר, וקשה להן להכיל זאת. קשה להן גם להכיל ולקדם את תהליך הצמיחה וההתגדלות האיטי. ראשן כבר בשמיים, אך המציאות עודה בארץ.

אמירה זו לא באה לרפות את ידי ההורים משאיפות גדולות, אך היא חותרת למקד את המבט לפעולה נכונה במציאות החיים הנוכחית. תחושתי היא שבעת האחרונה, קיימות לעיתים במגזרינו תחושות פוליטיות דומות, ובשלהן אני מציע את המאמר הבא:

פעם אמר רבי אברהם יעקב מסדיגורה לתלמידיו – אפשר ללמוד מכל דבר בעולם. ולא רק מכל מה שברא ה' יתברך, כי אם גם מכל מה שעשו הבריות.

החלו התלמידים לשאול אותו על  אשר אפשר ללמוד מחפצים שונים שהתחדשו בימיהם.

שאל הראשון – מה אפשר ללמוד מהרכבת ומסילת הברזל? ענה הרבי – שבגלל רגע אחד אפשר לאחר הכול.

שאל השני – ומה נלמד מהמברק? ענה הרבי – שכל מילה נמנית ונחשבת.

שאל השלישי – ומן הטלפון? ענה הרבי – ששומעים במקום אחר את מה שאנו מדברים כאן.

תובנה חשובה ועמוקה זו היא יסוד חשוב ביהדות, ומתבלטת בצורה מיוחדת בפרשת משפטים. ויכוח ארוך ומר ניטש בין חכמי ישראל וחכמי אומות העולם בנושא זה.

אומרים חכמי הגויים – אנו עוסקים בסוגיות פילוסופיות עמוקות ונשגבות, ואילו אתם היהודים מעסיקים את ראשכם בעיקר בשאלות על שוורים שנגחו זה את זה וכדומה. אנו עוסקים בחכמה נצחית ואתם בדברים פעוטי ערך!

עונים חכמי ישראל (תפארת ישראל למהר"ל פי"א) – תורתנו היא הנצחית והיא הנותנת גדלות לאדם, מפני שאיננו עוסקים בשוורים, אלא ברצון ה' להביא יושר לעולם, ורצון זה מתגלה בהנחיותיו לסדר ולמשפט הנכונים בעולם. ואכן, מיד לאחר ההתגלות המופלאה של מעמד הר סיני, אנו ניגשים ליישמה בתורה המשפטית המסועפת בפרשת משפטים.

מכאן קצרה הדרך לצעד הבא שהובלט בתורת החסידות וגורס שדבר ה' ניבט אלינו מכל המאורעות בעולם, ואפילו מכל מעשי הבריות. תפישה זו היא העומדת ביסוד כל אלו אשר חשים 'השגחה פרטית' מכל מה שקורה להם, או אלו אשר לומדים יסודות באמונה והשקפת עולם ממאורעות התקופה השונים.

אך בצד החשיבות ללמוד יסודות רוחניים ממאורעות העולם, עלינו גם להיזהר בכך. לעיתים, ישנם אנשים שעל כל תנודה קלה – עולמית או פוליטית, בונים תילי תילים. והנה הרוח נושבת לצד אחר, והכל מתגלה כעורבא פרח. לא כל פעם שהמחירים עולים מעט זוהי תקופת חבלי משיח עליה נאמר: "והיוקר יאמיר", ולא כל רב שמתגלה כ- מעט פחות גדול בתורה הוא הביטוי ל- "חכמת זקנים תסרח".

עברנו תקופה של 'סקרי בחירות', וכעת אנו בתקופה של ספינים מסביב למו"מ הקואליציוני. ראוי להביט במאורעות מבט מעמיק וארוך טווח, לשמוע מהם  את דבר ה' בעומק, ולא להיתפס לפרשנויות רדודות הבונות תילי תילים רוחניים, על ממצאים שאינם מחזיקים מעמד אפילו שבוע אחד.

ועל כל אלו ראוי לדרוש את מימרתו של רבי ישראל מרוז'ין, העוסקת בתפר בין מעמד הר סיני לפרשת משפטים – "מזבח אדמה תעשה לי. ואם מזבח אבנים תעשה... לא תבנה.. גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה". מזבח אדמה, הרצוי לה' יתברך הוא מזבח של דממה ('אדמה' לשון – 'דממה'). אך אם אתה עושה מזבח מדיבורים, אל תקציע אותם ואל תלטוש אותם, כי באומנות גאה זו אתה מחלל אותו.

שנזכה לשמוע את דבר ה' אלינו בענווה ונקיות.