בכלי התקשורת החרדיים פורסם שאבי מורי, הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, מרבני הציבור הד"ל, עלה יחד עם עוד רבנים ד"לים לבתיהם של גדולי האדמו"רים החרדים.
אפילו בעיתון 'בשבע' העתיקו ידיעה זו שני כותבים - אמנם בלי להזכיר את ראשי התיבות המעליבים.
בפועל אבי מורי לא עלה לביתו של שום אדמו"ר. אמנם הוא הוזמן, אבל לא רצה להשתתף. ואף על פי שהוא מאוד בעד אחדות בין כל שומרי התורה והמצוות, פגישות אלה לא נועדו לשם אחדות אלא כדי להשיג מטרה שחשובה כעת לאנשי הציבור החרדים, ואזי מי שרוצה לדבר עמו - מוזמן בכל הכבוד הראוי לבוא.
אחדות מבוססת על כבוד הדדי. כך מקובל בכל העולם, זהו עניין בסיסי של דרך ארץ. כששר ממדינה אחת בא לבקר אצל חברו, מן הנימוס שחברו יגיע אחר כך אליו לביקור גומלין. כך מקובל גם בין רבנים. מי שקרא על תולדות חייו של מרן הרב קוק זצ"ל, זוכר איך תמיד כשהיו מגיעים רבנים חשובים לירושלים, לאחר שהיו מבקרים אצל מרן הרב קוק, מרן הרב היה מחזיר להם ביקור גומלין במקום שבו התארחו.
וכאשר לא מעוניינים בקשר אישי אלא בפגישה שהיא לטובת שני הצדדים, יוזמים פגישה במקום ניטרלי, ובכך צד אחד אינו מתנשא על חברו. וכאשר צד אחד מעוניין בעזרה מהצד השני, הוא מטריח את עצמו אל זה שהוא נצרך לו.
אמנם כאשר רב קטן עולה לביתו של רב גדול, אין הרב הגדול צריך להחזיר לו ביקור גומלין. וכן כאשר רב גדול נצרך לעזרה מרב קטן, פעמים שהוא קורא לרב הקטן לבוא אליו. ואכן כך הדברים הוצגו בכלי התקשורת החרדיים, שהרבנים הגדולים של הציבור החרדי הזמינו את הרבנים הקטנים הד"לים לבוא אצלם.
בכך כלי התקשורת החרדיים מצדיקים את הזלזול שלהם ברבנים גדולים שהולכים בדרכו של מרן הרב קוק, שאינם נופלים בגדלותם ובלמדנותם ובצדיקותם מהרבנים החרדים.
אין הכוונה באמירה זו ליצור התחשבנות קטנונית שיוצרת מרחק, אלא להציב תנאים בסיסיים למפגש מכובד שמביא לקירוב לבבות ושלום.