רבים שואלים כיצד יתכן שארבעים יום לאחר קבלת התורה, בעודם עומדים בסמוך להר סיני, נופלים בני ישראל בחטא חמור כ"כ כחטא העגל.
כיצד יתכן שלאחר המדרגה העליונה שבמתן תורה-"קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד...", אנו מוצאים אלפים מבני עמנו רוקדים סביב עגל הזהב?
נראה להשיב על שאלתנו כך:
במשך כמאתיים ועשר שנים היו בני ישראל משועבדים במצרים. כך ספגו לתוכם רוח שפלה של עבדים מרודים. כשלושה חודשים בלבד לאחר יציאתם ממצרים זכו לחוות את מתן התורה בהר סיני.
בזמן קצר שכזה אין מסוגלות אמיתית לשינוי, אלא רק לאחר שנים ארוכות של חיי תורה ומצוות, שבהם חווית מתן התורה נספגת בפרטי חיי היומיום, אפשר לראות שינוי מהותי אמיתי.
ללמדנו באה התורה- אין פתרונות קסם המקצרים תהליכים. רק השקעה מרובה ומסירות לאורך זמן יכולים להביא לתוצאות העומדות במבחני אמת.