מספרים, שבשעה שהיה רבי שלמה מקרלין שותהתה או קפה, היה נוטל חתיכת סוכר ומחזיקה בידו בכל שעת השתיה.
פעם אחת שאלו בנו – 'אבא, מפני מה אתהעושה כן? אם צריך אתה לסוכר, תן אותו בפיך. ואם אינך צריך לו, למה אתה מחזיקובידך?'
לאחר שגמר רבי שלמה לשתות, נתן את הסוכרלבנו ואמר" 'טעם אותו'. לקח הבן את הסוכר ושם בפיו, ולהפתעתו הרבה, בסוכר לאהייתה שום מתיקות.
לימים, כשהיה הבן מספר את הסיפור, אמר –" מי שהכול כאחד לו, יכול לטעום טעם בידו כמו בלשונו".
דרכו של עולם, שגופינו חומרי הוא.החומריות מוגבלת היא, לפיכך כדי לחוש עניין חומרי, חשים אנו אותו במקום מיוחדבגופינו, שהתייחד לחוש זה- פה (טעם), אוזן (שמיעה), עין (ראיה) ואף (ריח).
אולם, אדם רוחני, שזיכך את גופו הגשמי,הרי שגופו יכול לחוש את כל החושים בכל מקום בגוף. (ואל יהיו הדברים תמוהיםבעיניכם, כי גם כיום אנשים העוסקים בדמיון מודרך מדברים על היכולת לחוש חושיםשונים במקומות שונים ומפתיעים).
למדרגה זו, זכו ישראל במעמד הר סיני, שהרינאמר עליהם – 'רואים את הקולות', ולאחת משיטות התנאים זכו לכך, שהיו – "רואיםאת הנשמע ושומעים את הנראה". גופם הגשמי התעלה והזדכך והוסרו אצלם המחיצותבין החושים הגשמיים השונים.
ואכן, הגמרא מדברת על שינויים גופנייםשנעשו בגופם של בני ישראל בעקבות מעמד הר סיני. בחטא אדם הראשון, כשגופו של האדםהתעבה בחומריותו, הרי שהוטלה בו זוהמת הנחש, ואילו ישראל שעמדו במעמד הר סיני"פסקה זוהמתן". והגמרא מציינת שם הבדלים פיזיולוגיים בין גופם של בניישראל לגופם של אומות העולם.
אולם בחטא העגל שב הגוף הישראלי ונפגם.ואכן מי שמתבונן בפרשתנו בהבדל בין הלוחות הראשונים שניתנו לנו לפני החטא, ללוחותהאחרונים שניתנו לאחר החטא, יגלה שירידת מדרגתנו העיקרית אינה הירידה ברוח, אלאבכך שהפסדנו את המדרגה הרוחנית של גופינו החומרי.
הדברים ממש מפורשים בתורה. על הלוחותהראשונים נאמר – "והלוחות, מעשה אלוקים המה, והמכתב, מכתב אלוקים הוא – חרותעל הלוחות". כלומר, גם הכתב המציין את התוכן הרוחני שבלוחות היה מעשה ה', וגםהלוחות עצמם – האבנים, המייצגים את הצד החומרי בלוחות היו מעשי ה'.
לעומתם, על הלוחות השניות נצטווה משה –"פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו עלהלוחות הראשונים...". הכתב, הצד הרוחני, היה מעשי ה' גם בלוחות השניים. אךהאבן של הלוחות, הצד החומרי, היה מעשי ידי משה.
בכךנעוץ עניין נוסף. כולנו יודעים שלפני חטא אדם הראשון, היה ביכולת האדם לאכול מעץהחיים ולחיות לנצח. והדברים מובנים, הרוחניות היא אין סופית, לכן אם גופו היה נשאררוחני, היה בכוחו לחיות לנצח. אולם משחטא האדם, נשארה רק נשמתו נצחית ואילו גופוהפך למוגבל. והנה, בגמרא (ע"ז ה) מופיעה שיטת ריש לקיש, שבעקבות מעמד הר סיניהיינו אמורים לחיות לנצח, ורק בגלל חטא העגל הפסדנו זאת.
אך לעתיד לבוא, כשיתוקן העולם ויגאל, ישובהגוף למדרגתו הרוחנית ויחיה חיי נצח!