אוהב, מכבד ומוקיר
אוהב, מכבד ומוקיר

ברגעים אלה אני יוצא מההלוויה של הרב מנחם פרומן זכרונו לברכה.



זכיתי להכיר אותו בשלושים השנים האחרונות בהרבה מפגשים ואירועים.



למרות שהיו בינינו חילוקי דעות, ועל אף שהשקפתנו המדינית והציבורית הייתה שונה, אי אפשר שלא היה לאהוב, לכבד ולהוקיר את הרב פרומן.

ההערכה בינינו הייתה הדדית. תמיד כשפגש אותי היה מחבק אותי בחום, מאוד העריך את מסירות הנפש שלנו על מערת המכפלה וההתיישבות בחברון.



לא פעם ולא פעמיים כששמעתי התבטאויות של הרב מנחם או ששמעתי על מפגשים מוזרים ומכעיסים שקיים עם כל מיני גורמים בעולם הערבי, באופן טבעי הדבר מאוד כאב לי והכעיס אותי, אבל בזכות הידיעה שהרב מנחם מלא באהבת עם ישראל ואהבה גדולה מאוד לארץ ישראל ולהתיישבות, ידענו להמשיך לכבד ולאהוב אחד את השני.



לפני כחצי שנה היינו יחד בשבת סיום מרוממת של ילדינו בישיבת מקור חיים שבכפר עציון. הרב מנחם, למרות חולשתו עקב המחלה, הצליח לרומם את כולנו לשבת מחברת אבות ובנים, תלמידים ומורים, ואת כולנו יחד לאבינו שבשמיים. החוויה המרוממת הזו, להיות במחיצתו שבת שלמה, חרתה בי את דמותו המיוחדת שמעל ומעבר לכל הויכוחים וחילוקי הדעות. זכינו שהיה בינינו איש עם נשמה גדולה שהאירה אור מיוחד בתהליך בניין הארץ וגאולת ישראל.



בנחמת בניין ציון וירושלים תנוחם המשפחה היקרה, תושבי גוש עציון ותלמידיו.