בשבוע הבא נחגוג בעז"ה את ליל הסדר. אולם, שמו של לילה זה אינו עולה בקנה אחד עם צביונו של הלילה, שבפועל – כל כולו היפוך הסדר!
ונפרט את ה'היפוכים': ראשית, כולנו יודעים שעיקרו של החג בליל הסדר, ואף המצווה הנוהגת בכל ימי החג – אכילת המצה – אין חובת אכילתה נוהגת אלא בלילה זה. גם קרבן הפסח הוא הקרבן היחידי מכל הקרבנות שזמן אכילתו בלילה בלבד (זבחים פ"ה מ"ח).
וכאן עולה התמיהה: כל חגי התורה מלבד הפסח - מצוותם ביום. תקיעת שופר בראש השנה, עבודת כהן גדול ביום הכיפורים ונטילת לולב בסוכות מצוותם דווקא ביום. (גם חיוב אכילת כזית לחם בלילה הראשון של סוכות נלמד בהיקש למצה בליל הסדר - סוכה כז.).
אם כך - מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שכל החגים מצוותם ביום וחג הפסח מצוותו בלילה?
שנית - דרכו של העולם, שביום בעת שהשמש מאירה את העולם - האדם ער ועובד, ואילו בלילה בעת שהחושך פורש כנפיו על העולם, האדם ישן ושובת מעבודתו. יתר על כן - גם כיום, כשאור החשמל מבלבל את המציאות הטבעית ומאפשר לאדם לעבוד וליצור בלילה, הרי באופן טבעי חלק גדול מהפעילות הלילית היא פעילות של יציאה מהסדר ו'שבירת שגרה'. בעולם המערבי 'יוצאים בערב' כחלק מהפעילות שוברת השגרה.
נמצא שבלילה הזה אנו ערים והופכים בכך את כל הסדרים?
שלישית – (שאלת הגאון מוילנא) – ההגדה מבארת, שהמקור לכך שמצוות סיפור יציאת מצריים היא בליל הסדר, הן המילים: "ביום ההוא", ואיך אפשר לומר מיד אחר כך שהמצווה היא אך ורק בלילה ולא ביום?
עונה הגאון: ליל הסדר הוא יום ולא לילה. ביממה של יציאת מצרים יש 24 שעות אור. ומוסיף הגאון, שמאמר זה של ההגדה הוא התשובה לקושיא הפותחת את ה'מגיד' - מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אין זה לילה אלא יום.
תשובה זו מתרצת גם את שאר קושיותינו. אם ליל הסדר הוא יום, הרי פסח שווה לשאר החגים ומצוותיו ביום, ולילה - יום זה הוא חלק מהסדר. העולם הזה הגשמי והחשוך דומה ללילה, אולם בלילה זה בו עם ישראל יצא לחרות עולם, אנו משתחררים מהסדר העולמי הרגיל והחשוך וזוכים לאור החירות והרוחניות. אנו מתעלים מהסדר הרגיל לסדר חדש פנימי ועמוק.
ואכן, מדהים לגלות, שבעיצומו של הלילה ההיסטורי של יציאת מצרים, עם ישראל מל את עצמו (רש"י, שמות יב ו). והרי מילה כשרה רק ביום ולא בלילה! (שו"ע יו"ד תפב, א), אלא שאותו הלילה היה להם כיום.
ליל הסדר, הוא גם הזמן היחידי בשנה בו אנו אומרים הלל בלילה, שנאמר "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל כט). בכל החגים, אפשר להלל ולשבח על השלמות שזכינו בה - ביום בלבד, אך בליל הסדר בו "הארת הלילה הזה, לילה כיום יאיר" (בני יששכר, ניסן, ז ג) אנו מהללים גם בלילה.
מתאים הדבר למיקומו של ליל הסדר בלוח השנה. לכאורה, היו האור והחושך אמורים להתחלק שווה בשווה בשעות היממה. אולם בפועל, המציאות היא שרק בשני ימים בשנה, ימי השוויון שבאביב והסתיו האסטרונומיים, אכן מתקיים השוויון, ואילו בשאר הימים הרי הם גוברים זה על זה ונכנסים זה לתחומו של זה – בחורף גובר החושך ובקיץ האור.
היום שבו נפתחת תקופת התגברות האור על החושך הוא יום השוויון האביבי. ליל הסדר, מסמל את זמן תחילת האביב והקיץ, שהרי ביום ראשון של פסח אנו מתפללים תפילת טל ומקבלים את פני הקיץ. נמצא שלילה זה הוא הלילה בו האור מתחיל לספח לעצמו חלק מ-12 השעות המוקצבות ללילה, ובמילים אחרות - להאיר את הלילה. לפיכך בלילה הראשון בתקופת הקיץ, התקופה בשנה שבה האור מאיר את הלילה, כל הלילה הופך ליום.
בלילה זה מתנוצץ אור הגאולה השלימה, עליה ניבא זכריה (יד ז): "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה', לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב, יִהְיֶה אוֹר". וכפי שאנו מייחלים בהגדה: "קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה... תאיר כאור יום חשכת לילה".