בחומשים שבידינו מודפס פרק כ"ב ביחזקאל כהפטרת פרשת אחרי מות. מדובר שם על חטאותיה של ירושלים, "התשפוט את עיר הדמים".

בפרשת קדושים ההפטרה היא מפרק כ', "את תועבות אבותם הודיעם". כל זה בהקבלה לשתי הפרשיות העוסקות בגילוי עריות ושפיכות דמים. למעשה, אנו נוהגים לקרא בס' עמוס "הלא כבני כושיים אתם לי". גדולה מזו, בליטא נהגו שכשהפרשיות נפרדות, היו קורין פעמיים הפטרה זו.

הגמ' במגילה אומרת שאין מפטירין ב"הודע את ירושלים", ומספרת שהיה אחד שקרא פרק זה, ואמר לו ר' אליעזר, עד שאתה בודק בתועבות ירושלים, צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו ומצאו בו שמץ פסול. חז"ל לא אהבו שמחטטים בחטאיה של ירושלים. אך מה הקשר בין הפטרת כבני כושיים לפרשת אחרי מות?

הרב חיים דוד הלוי בספרו מקור חיים עוסק בענין ההפטרות, ולדעתו בזמן שהגויים אסרו לקרוא בתורה, קראו בדברי הנביאים, ובחרו בפרקים שיש בהם פסוקי נחמה, לעודד את העם ולהפיח בהם בטחון בגאולת ישראל. מכאן גם תוכן ברכות ההפטרה – על נביאי האמת והצדק, ושהוא נאמן ונאמנים דבריו, ושדבר לא ישוב ריקם. וכן מבקשים על ציון בית חיינו ועל אליהו הנביא ומלכות בית דוד.

על דרך זו מפרש הרב סולוביצ'יק זצ"ל את הקשר להפטרת השבוע. עם ישראל מתקדם בשמחה לא"י, והנה הוא שומע שארץ זו אינה סובלת חטאים, ושהיא הקיאה את יושביה לאחר שטימאוה, ושאף הם מוזהרים על כך, "ושמרתם את חוקותי...ולא תקיא הארץ אתכם". חז"ל אמרו שאין זה עונש, אלא פעולה טבעית. משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך א"י אינה מקיימת עוברי עבירה (רש"י).

אזהרה זו עלולה להפיל את העם לזרועות היאוש, שהרי ברור שהעם יחטא "כי עם קשה עורף הוא", וא"כ לשם מה העלייה אם ברור מראש שיחטאו ויגורשו ממנה. וע"כ תיקנו חז"ל לקרוא הפטרה זו בפרשת אחרי מות, לאחר שקראנו על סכנת הגירוש, "הלא כבני כושיים אתם לי", מיוחדים ושונים משאר האומות, ואף אם יחטאו ויגורשו – "אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב נאום ה'". "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת... ובניתיה כימי עולם", "ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים וגו' ". ומסיימים "ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם".

כך, במקום לספר ולקטרג על תועבות ירושלים, המקבילות למה שמסופר בפרשה, העדיפו חז"ל לחבר לפרשה דברי נחמה ועידוד לקראת עתיד טוב יותר. וכמה יפים הדברים לשבוע שחל בו יום העצמאות.

(מתוך עלון שבת בשבתו)