"השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך...יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב".
לדעת רש"י אזהרה זו נאמרה על דברי תורה, אך הרמב"ן כתב "ואינו נכון כלל... רק אני מזהירך מאוד... שלא תשכח מעמד הר סיני".
עיקר מעמד הר סיני הוא במפגש האינטימי שבין ישראל לרבש"ע, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "ישקני מנשיקות פיהו, משל לתינוק שבא מביה"ס ומצא לאביו שאכל עוגה, ביקש פרוסה ונתן לו. אמר לו הבן: איני מבקש אלא ממה שבפיך". וכך נתן הקב"ה תורה למשה -"פה אל פה אדבר בו". מגע ישיר זה מכונה "מאור פנים", בניגוד למצב של הסרת פנים. וזהו שאנו מבקשים בתפילה "ברכנו אבינו כולנו יחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורת חיים וכו' ".
והיכן אנו נפגשים במאור פניו אחר סיני? במשכן. וכך כתב הרמב"ן בפ' תרומה: "כאשר דיבר ה' עם ישראל פנים בפנים... הנה עיקר החפץ הוא במשכן שהוא הארון... וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר". והכרובים שפניהם איש אל אחיו, ממשיכים את הקשר האינטימי של פנים בפנים שבסיני.
וכשהמשכן מפורק? כתב הרמב"ם "בעת שמוליכין את הארון, אין מוליכין אותו לא ע"ג בהמה... אלא מצוה לנוטלו על הכתף... ונושאין אותו פנים כנגד פנים". הרי שגם בשעת נשיאתו של הארון ממשיכים הכהנים את סימני החיבה של פנים בפנים ממעמד הר סיני.
ואיך מתקיים מאור הפנים בימינו שאין מקדש? בבתי כנסיות, שכך דרשו חז"ל "כה תברכו את בני ישראל – פנים כנגד פנים (סוטה לח). ובזה ממשיכים הכהנים את מאור הפנים שהעניק הקב"ה לישראל בנתינת התורה, ועל כן מברכים הכהנים "יאר ה' פניו אליך", ודרשו חז"ל "זה מאור תורה". ומשום כך מצווים הכהנים "לברך את עמו ישראל באהבה", שחובה עליהם להתאמץ ולברך מתוך אהבה לישראל, שהרי הם מבטאים את מאור פניו של הקב"ה לישראל.
בשיר השירים רבה נדרש "הנה זה עומד אחר כותלנו" – זה סיני. ועוד: "אחר כותלנו – אלו בתי כנסיות. משגיח מן החלונות – מבין כתפיהם של הכהנים. מציץ מן החרכים – מבין אצבעותיהם של הכהנים". הרי לנו הקשר מסיני, דרך נשיאת הארון על כתף הכהנים, וכיום ניבטת השכינה מבין אצבעותיהם בשעת הברכה. וכן דרשו חז"ל, "מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? שנא' כה תברכו את בני ישראל, ונא' כה תאמר לבית יעקב".
הקדמת ברכת כהנים לחנוכת המשכן באה ללמד, שהשראת שכינה אינה תלויה דווקא במקדש, אלא "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".