"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל... מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל... הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".
אלו רק מקצת מדברי השבח, שהרעיף בלעם בפרשת השבוע על עם ישראל.
האם כך באמת היה מצבו של עמנו? האם נשכח מעשה עגל הזהב, חטא המרגלים שמאסו בארץ חמדה ועוד קובלנות וכעסים שאפיינו כל כך את דור המדבר?
קושיא נוספת שאפשר לשאול היא, מדוע דוקא בלעם הוא זה שמהלל ומשבח אותנו ולא אחד מבני עמנו?
נראה לומר כך- המסתכל מבחוץ על עם ישראל דרך חדשות הרדיו וכותרות העיתונים, אכן יראה חזות קשה וקודרת, אכזרית ומכוערת...
אך המתבונן באמת, בעין חודרת ובוחנת בפנימיות עמנו, ישכיל לראות את הטוב והמיוחד שקיים בנו. ב"סגולת ישראל " מונחים יסודות גדולים של חסד ורצון להיטיב לכל, אף למי שאינו נמנה על עמנו.
בני אברהם הננו, אברהם, שבהיותו בן מאה, כשהוא חולה, ובחוץ שרב כבד, פותח את אוהלו לרשות הרבים ומכניס אליו נוודי מדבר חסרי כל, מאכילם ומשקם.
שאלנו, מדוע דוקא בלעם הוא זה הרואה את הטוב שבנו?
בספר 'משלי' מלמדנו שלמה המלך: " יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא - פִיךָ ", כלומר, דוקא זר, זה שנמצא חוצה לך יכול לראותך במבט שלם אובייקטיבי, ולא אתה שנמצא בתווך של ההתרחשויות הפוקדות אותך.
ועוד, בלעם, שמתוך שנאתו הרבה, חפץ מאוד לקלל את ישראל, העמיק לחדור פנימה, כדי לחפש את המומים שבנו. אך במקום זאת פגש בסגולת ישראל, זו המלאה כל טוב, חן, חסד ורחמים.