בפרשתנו, עם ישראל עומד בעבר הירדן על סף הכניסה לארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות מסע במדבר.
והנה, מספרת התורה כי בני שנים משבטי ישראל- גד וראובן, מבקשים ממשה לקבוע את נחלתם ולהתיישב בעבר הירדן, ולהימנע מלהיכנס עם כל עם ישראל לארץ.
בנימוק לבקשתם מביאים בני גד ובני ראובן סיבות כלכליות-הם טוענים כי הארץ שבעבר הירדן עשירה היא, ומתאימה במיוחד לגידול נכסי הצאן והבקר המרובים אשר באמתחתם.
למרות הבקשה ההגיונית לכאורה, משה רואה זאת כחוסר נכונות של שבטים אלו לשאת בעול עם אחיהם, וכרצון להשתמט מהמלחמה הצפויה עם יושבי הארץ. לכן, משה מגיב בצורה חריפה מאוד: " הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?!".
נראה שבתגובה נוקבת זו, מבטא משהאת מבטא משה את האחריות היסודית והפשוטה הנדרשת מכל יחיד ויחיד לצאת למלחמה עם אחיו ולהגן על עמו ומולדתו.
לא בִכְדִי, משה רבנו לא מוצא לנכון להשתמש בנימוקים משפטיים, כגון קיומו של חוק גיוס חובה, כדי לחייב את השבטים להצטרף למלחמה.
משה מבטא בדבריו את המוסר הבסיסי והפשוט , אשר אמור להיות מובן מאליו לכל אחד, וכל בר דעת לא יוכל לחלוק עליו בשום פלפול מתחכם-הייתכן מצב שבו חלק מהעם מחרפים נפשם למות והשאר יושבים ספונים בביתם ומשתמטים מהגנת משפחתם ועמם?!
ידידים יקרים
אכן, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, וקריאת משה רבנו "... הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?!". משמעותית ביותר אף בימים אלו, כשמצוות השירות הצבאי איננה נחלת כלל עם ישראל.