פריחה גדולה יש בדורינו. פריחה בתחום... הסגולות, הצדיקים ומחוללי המופתים.
עניינים אלו, היו בכל הדורות, אך דומה שבדורנו הם זוכים להתרחבות הולכת וגוברת. בכל יום אנו נתקלים במודעה חדשה בעיתון, בעלון או בלוח המודעות, המבשרת על – מחולל ישועות או סגולה חדשה.
בפשטות – שתי סיבות יש להתרחבות התופעה. האחת – מעשית. אנשים זקוקים לישועה בנושאים רבים – רפואה, פרנסה, זיווג, פרי בטן ועוד. כדי להיוושע, הם מוכנים לשלם כסף רב, ונאחזים בכל בדל של תקווה, בבחינת 'אם לא יועיל, לא יזיק'. נוסיף לעניין את התרחבות שוק התקשורת והפרסום, המפיצים כל שמועה ומידע למרחקים, וכך נבין כיצד ה'תעשיה' הולכת וצומחת.
הסיבה השנייה, פנימית יותר. עניינים אלו קשורים לעולם הפנימי, עולם הנבואה ורוח הקודש. כך מצינו אצל שאול, שהלך לשאול את שמואל הנביא על האתונות האבודים. "לכו ונלכה עד הרואה", הנביא נקרא 'רואה' על יכולותיו לראות ולעזור לאנשים במצוקותיהם. עזרה זו היא, כמובן, החלק החיצוני והרדוד יותר של אור הנבואה, שעיקר עניינה הנושאים הרוחניים והפנימיים, ובכל זאת – זהו חלק מאור גדול זה.
בעת הגאולה תתחדש הנבואה. לפיכך, דורינו, דור הגאולה, צמא להתחדשות הנבואה, וכחלק מצימאון זה הוא חש צורך עז להיעזר כבר ברוח הקודש. דרכם של עניינים רוחניים גבוהים, כדוגמת הנבואה, שהם מתגלים תחילה ברבדים הנמוכים שלהם, ומתרוממים אט אט למעלתם השלימה.
וודאי שיש צדיקי אמת, ויש סגולות אמיתיות, אך לצערינו ישנם גם מקרים של זיוף ותרמית, ואלו – מזיקים. אנשים מבזבזים את כספם לריק, חיים באשליות ונופלים בסוף למפח נפש, מקבלים הוראות והנחיות שגויות המזיקות לחייהם ועוד. וכאן עומד האדם ושואל – כיצד אדע להבחין בין אמת לשקר?
ברצוני להביא, בשמם של גדולי הדורות, שתי נקודות חשובות בנושא. ראשית – נושא זה הניזון בשורשו מהנבואה, שורשו בפרשותינו. בפרשות ראה – שופטים, נצטווינו על נושא הנבואה, כשהתורה מבחינה בין נביאי אמת לנביאי שקר, ובין מצבים שעלינו לשמוע לנביא ומצבים שאסור לשמוע לו. לא נאריך בדברים, אך הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ז – פ"י) מסכמם.
בראשית דבריו, כפתיח לכל הנושא, הוא מציין – "מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני האדם. ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם... בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד...". האות, המופת או ידיעת העתידות משמשים רק כחיזוק למי שיש בו תכונות אלו. כלומר, עלינו לבדוק את ה'צדיק' אם אכן הוא ידוע כגדול בתורה ובמידות.
לידיעה זו, לא מספיקים הדברים שהוא מפרסם על עצמו או ה'מופתים' שנושאי כליו מלחששים עליו, כי אם לוודא שהוא אכן גדול בתורה ובמידות.
כאן ניתן להביא את אשר אומרים בדרך צחות על דברי הנביא ירמיה (ט, כב – כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו... גיבור בגבורתו... עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותי...". החכם, הגיבור והעשיר לא מתהללים במעלותיהם, כי אלו מעלות שאפשר לבדוק אותם, ולכן לסיפוריהם אין משמעות, פשוט בודקים ומוודאים את הדברים. אולם ב'השכל וידוע אותי' יש אנשים המתהללים, כי זו מעלה שאי אפשר לבדוק. האדם מספר על עצמו שהוא בקי בתורת הנסתר, ויש לו מהלכים בשמיים, ואין לנו דרך לבדוק זאת.
לפיכך, הדרך לבדוק נושאים אלו היא לשאול תלמידי חכמים ומורי הוראה, שאנו מכירים אותם מתורת הנגלה, ויכולים לבדוק את הסגולות או הצדיקים אם אכן הם מקובלים על פי דרכי התורה הידועות והנבדקות.
שנית – חשוב לזכור, שנושא זה הוא הנלווה לתורה, אך עיקר התורה היא עלייתו הרוחנית של האדם והעולם. וכך סיפר מרן הגר"א שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב (אמרי שפר עמ' רעט) – בעת שנפטר 'החזון איש' הספידוהו הספדים גדולים. ואחד הרבנים שהספיד, צעק בתוך ההספד: "ההספד על החזון איש הוא חילול כבוד התורה", וביאר דבריו:
החזון איש ישב ולמד תורה כשישים שנה, ואף אחד לא התעניין בתורתו ובגדלותו, ורק בשנים האחרונות כשהתחיל לחלק ברכות להמון העם, באו אליו לברכות, אז נתפרסם. זה חילול כבוד תורתו של החזון איש, שהתפרסם בגלל ברכות ולא בגלל תורתו.
ויהי רצון, שנזכה לתורת אמת, שתרומם את כולנו ברוחניות ובגשמיות!