
בכנסיה הגדולה שנערכה בוינה בשנת תרפ"ג נפגשו החפץ חיים והאמרי אמת מגור זצ"ל.
בשיחה ביניהם הזכיר החפץ חיים את הפסוק בפרשתינו: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבדו... "(דברים יג', ה'). והעיר עליו שבחוקי הלשון המילה "אחרי" מתייחסת לדבר שאינו סמוך ממש, אלא רחוק קצת. לאור זאת, שאל: הלא על האדם להתקרב אל הקב"ה ולא להתרחק, ואם כן היה מן הראוי לכתוב "אחר ה' אלוקיכם תלכו" שמשמעותו התקרבות מידית וסמיכות להקב"ה, ולא "אחרי"?
ביאר החפץ חיים – לעיתים תוקפות את האדם מחשבות של ריחוק וייאוש. נדמה לו שהוא עומד על סף תהום, רחוק ומרוחק מאביו שבשמיים, עד שהוא משוכנע כי הקב"ה לא יעזרהו בשעת מצוקתו הגדולה. אך גם זה הוא מתכסיסי היצר המבקש להמיתו, שכן הקב"ה- אב הרחמן, מושיע את בניו בכל עת ובכל מצב! וזה כוונת הפסוק: גם כאשר נדמה לאדם שהוא במצב של "אחרי" ה' אלוקיכם- רחוק ומופלג ממנו, מכל מקום אל יתייאש, אלא יתאמץ גם אז ללכת ולהידבק בשכינה, אף בכוחותיו האחרונים, ואז תבוא לו ישועת ה' כהרף עין.
נענה לו האמרי אמת והוסיף: ואני אתרץ לכם תירוץ חסידי. "אחרי ה' אלוקיכם"- במידה שחושבים אתם שהנכם רחוקים מה' מבחינה רוחנית וגשמית, דווקא אז- "ובו תדבקון"- דווקא אז אנו זוכים להיות קרובים לו, כי "קרוב ה' לנשברי לב" – למי שלבו נכנע ושבור.
עוד חשבתי לבאר על פי הסיפור שאירע אצל בעל 'תוספות יום טוב' זצ"ל בקראקא. יום אחד דפק על דלת ביתו יהודי שהיה נראה אדם נכבד. הלה הציג את עצמו כמשולח שמגייס כספים להחזקת הישיבה הרמה של רבי יואל סירקיס זצ"ל בעל 'בית חדש' – הב"ח. התוי"ט חרד לקראת האורח שבא בשליחות גדול הדור, והציע לו שהוא בעצמו ילך עמו לאסוף כסף אצל תושבי העיר, לכבוד תורתו של משלחו הדגול. התוי"ט החל במלאכה והסתובב עמו כל היום ברחובות העיר קראקא. כמובן שכל התושבים נרתמו להרים נדבתם בעין יפה יותר מכפי יכולתם, שהרי מיהו הרואה את רב העיר הולך בעצמו לגייס כספים ולא ייתן לו?
לעת ערב הציע התוי"ט למשולח שיעלה אליו הביתה וישיב את נפשו במאכל ומשקה. כיון שנכנס הלה לביתו, מיהר התוי"ט לנעול את הדלת מבחוץ, וכלא את האורח בתוך החדר מבלי יכולת לצאת. האיש החל לזעוק בקול גדול שישחררוהו, ולשמע זעקותיו התאספו רבים מתושבי העיר לראות את המחזה המוזר המתרחש בבית הרב. התוי"ט ציווה על כמה גברתנים לחקור את האיש חקירה נמרצת מאין הוא ומה מעשיו? עד שהאיש נשבר והודה שהוא יהודי מומר שמגייס כספים לכת משומדים. ולכן אמר שהוא אוסף כספים לישיבת הב"ח, כי הב"ח ראשי תיבות ב'רית ח'דשה ירחם ד'. הגברתנים היכו אותו נמרצות על מעשיו הנפשעים, לקחו ממנו את כל הכסף שהצליח לגייס מהתושבים ושילחוהו בבושת פנים.
כל העיר רעשה על רוח הקודש שהופיעה בבית מדרשו של התוי"ט. שהרי מניין הצליח לעלות על עקבותיו של האיש שהצטייר כלפי חוץ כבעל בעמיו? אך התוי"ט הרגיע את כולם והסביר למקורביו איך עלה בדעתו שהאיש אינו אלא מתחזה המבקש לרמות את הציבור. וכה אמר: "כלל מסור בידינו, לכל הדברים שבקדושה יש מפריעים ומקטרגים שאינם נותנים חופש פעולה לעשותם ולקיימם. כאן במגבית זו נוכחתי לראות שכל תושבי העיר בלי יוצא מן הכלל, גם העניים המרודים ביותר, כולם נענו בחפץ לב ותרמו סכומים הגונים. מיד עלה אצלי חשש כבד לזהותו של האיש ומעשיו. איך יתכן שמגבית שאמורה להיות דבר שבקדושה להחזקת ישיבה מפורסמת – תתנהל ללא קשיים ולו קשיים קלים? מיד הבנתי שהסיטרא אחרא מעורבת בזה, ואכן אחרי החקירה התברר למפרע שצדקתי בהשערתי".
זהו אולי כוונת הכתוב- אם נראה לך שאתה אחר ה' אלוקיך, אתה חש שהכל קריר וזורם והכל פועל כשורה יש לחשוש שמא נפלת ברשת הסטרא אחרא ואינך בדרך הנכונה. אולם אם קשה לך הדבר ואתה חש "אחרי ה' אלוקיכם", שצריך לעשות מאמץ כדי להתקרב, סימן הדבר שאתה בדרך הנכונה, ואכן תהיה מאלו שאותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון.
מסופר שבפתיחת אותה כנסייה הנ"ל, בה התאספו אלפי בני ישראל בראשות גדולי ומאורי הדור ההוא, דרש הרה"ק בעל האמרי אמת מגור זצ"ל. וכשרצה להראות את גודל החשיבות של ההתכנסות כולם למקום אחד, אמר את הדברים הבאים:
בפרשת עקב אמרה תורה בלשון יחיד "את ה' אלוקיך תירא ואותו תעבוד", ואילו כאן, בפרשת "ראה" העוסקת בנביא שקר ומסית ומדיח, נאמרו אותם הדברים בלשון רבים: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו". מדוע נאמרו הדברים כאן בלשון רבים? אלא התירוץ הוא: מפני שכנגד מסית ומדיח מוכרחים להלחם כח הרבים! לא די ביהודים יראים!
בזמנים רגילים אפשר לכל יחיד להיות ירא ה' ביחידות, בתוך ד' אמותיו. אבל בשנים של זעזועים, שהכפירה וההפקרות משתוללת בעולם והעולם מוצף מסיתים ומדיחים, אז כוחו של יחיד הוא אפסי, ויש צורך בליכוד המחנה וביצירת כח של רבים כדי להתגונן ולהשיב מלחמה שערה. ולכן כשמדובר בנביאי שקר ומסיתים ומדיחים, חוזרת התורה על אותם הדברים עוד פעם בלשון רבים, לרמוז על איחוד הכוחות, כי זו היא העצה היחידה כנגד המסיתים והמדיחים. יחד כאיש אחד – "אותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ואותו תעבדון ובו תדבקון"...