בית הנשיא הוא פונקציה ייצוגית מעבר למי שעומד בראשו, בתקופה כזאת או אחרת, ומוכתר כ"אזרח מס' 1".
לכל מילה שלו – ובוודאי לכזו המלווה במעשה- יש משקל רב אצל שומעיו. עובדה המחייבת לשקול כל מילה ומילה. לבית הנשיא גם תקציב ענק המממן עוזרים, יועצים, יחידות מחקר וניסוח. וקשה להניח שהוא יכול להרשות לעצמו שליפות ספונטניות מן המותן. במיוחד שהן יורות במטרות ללא אזהרה וללא יכולת התגוננות. יש לו אמצעים לפחות לאמת עובדות.
כך שלף מר פרס אמירה שאילו מחצית המתנחלים היו מגיעים לנגב, הוא כבר היה מיושב. ובהערת אגב מקדימה, יש לשים לב שהוא לא פנה למי שמכונה "תנועות הנוער החלוציות" ולא לתנועות המיישבות של הקיבוצים והמושבות. משמע, הזקן שבחבורה מכיר בתרומתם הסגולית של אנשי ההתנחלויות, על צאצאיהם, וברור לו שזה הציבור היחיד שמסוגל להתמודד עם משימה לאומית כהתיישבות בדרום המדברי.
אלא שמר פרס שכח לבדוק את העובדות. עובדות האמת. ואני הקטן, המחוסר כוחות מקצועיים העומדים לרשותו, יכול להצביע בקלות על ילדי בית אל המתגוררים בנגב. נמצא אותם במרחבעם, באזור קיבוצו של בן גוריון, שם היו ממקימי הישוב. ילדיהם של משפחת גינזבורג ואלון. ברתמים נמצא את ילדיהם של מש' בכרך, באילת, משפ' גוטמן. בירוחם מש' רובינס. במצפה רמון את טבסקי, אדוריאן וילדי גרוס ורוזנברג. כולן משפחות בית אליות. ובצדן לא מעט בני התנחלויות אחרות. (וב"ה מדובר במשפחות ברוכות ילדים) 
וכי מה יעשה נשיא המדינה ביום העצמאות הבא? האם יגנה , עם חבריו השותקים עתה, את אלו שאינם עומדים דום ואינם שרים את 'התקווה בת שנות אלפיים'? האם נראה את צוותי הצלמים מתמקמים בבית הנשיא אז, ולא בשכונת מאה שערים? 
בית הנשיא מתנהל לפי אג'נדה פרטית, תוך התעלמות ממעמדו המחייב. ובעצם קשה מאד להבדיל בין בית הנשיא למרכז פרס לשלום, הפועל לידו.
אי השמעת המנון המדינה- במעמד אותו יזם הנשיא וגם נמצא בו- במשחק כדורגל של קבוצה מספרד בישראל, הוא פגיעה באחד מסמלי המדינה. אם לא במרכזי שבהם. וההסבר שזה נעשה כדי לא לפגוע באוכלוסייה ערבית שנכחה שם, הוא הוספת חטא על פשע. נשיאה של מדינה שאינו מכבד את המנונה הוא תופעה ייחודית לישראל.
וכי מה מפריע לו ב"התקווה" שמלווה אותנו בשמחה ובעצב? "נפש יהודי"? "עין לציון צופיה"? "ארץ ציון וירושלים" (שני רמזים לציונות!) או אולי האמירה המפורשת שזו "ארצנו"? ניתן להניח שאיש קדימה המאכלס את בית הנשיא, איננו מתרגש מהמשפט "ולפאתי מזרח קדימה".
וכי מה יעשה נשיא המדינה ביום העצמאות הבא? האם יגנה , עם חבריו השותקים עתה, את אלו שאינם עומדים דום ואינם שרים את "התקווה בת שנות אלפיים"? האם נראה את צוותי הצלמים מתמקמים בבית הנשיא אז, ולא בשכונת מאה שערים?
עוד שמענו שגם הצגה המדברת על "מדינת היהודים" אינה עוברת את סף המרכז של פרס. מי יגלה את אוזניו של בן גוריון, שהאיש המתיימר להיות יורשו ולדבר בשמו, לא מרגיש בנוח עם מגילת העצמאות שניסח ראש הממשלה הזמנית והראשונה של ישראל, המסתיימת ב"הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל".
חבל שנשיא המדינה אינו מעוניין בחלק חשוב של אזרחי ישראל ואינו מאפשר להם לראות בו את נשיאם שלהם. וזה דווקא אותו חלק שהנשיא הזה פונה אל החזון ואל העשייה שלהם כדי לחלץ את חזון בן גוריון בנגב, מקיפאונו.