בסיס שבטה בנגב. עוזיה, תלמיד אחת מישיבותההסדר, עובר בבסיס את טירונות התותחנים. הסוללה יוצאת לשבוע שטח, והחיילים מתרגלים'תרגיל פרט' בזה אחר זה.
מתחילים בתרגיל 'יבש'. שעות ארוכות ומייגעות,רצים החיילים בשמש הקופחת, כשהם מכוונים את נשקם שוב ושוב לעבר מטרות דמה מקרטון,וצועקים: 'אש, אש, אש'. נופלים, קמים, מסתערים וחוזר חלילה.
והנה, מגיע רגע השיא. התרגיל ה'רטוב'. אחדאחרי השני ניגשים החיילים אל המ"מ, ובהדרכתו – מבצעים את כל התרגולת כשהםיורים אש חיה. עוזיה צופה בחיל שלפניו, השואג צעקות קרב ומסתער בכל כוחו לעברמטרות הקרטון. עוזיה מחייך בתוכו על ההתלהבות והשאגות.
והנה, מגיע תורו. עוזיה נשכב בעמדתהפתיחה, מכניס מחסנית טעונה, ומכוון את נשקו לעבר המטרות. המ"מ נוגע קלותבכתפו ושואל – 'מוכן? תפגע בהם'? ועוזיה עונה בעדינות ישיבתית אופיינית – 'מקווה,בעזרת ה''.
המ"מ צועק בכל כוחו – 'מה זה מקווה?לפניך חולית חיזבאללה, תכסח אותם? תילחם כמו שצריך?'
ולפתע, רגש חדש מחלחל לליבו של עוזיה. הואמבין, שבמלחמה צריך להתנהג אחרת מבישיבה. למלחמה דרושים כוחות של אומץ, תעוזהופריצת גבולות כדי לפגוע באויבי ה' וישראל. הוא מוצא את עצמו שואג כקודמיו – 'אנייפגע בהם, יראה להם, יכסח אותם', ומיד קם, מסתער ומחורר את הדמויות שמולו.
"כי תצא למלחמה על אויביך".ההליכה למלחמה היא יציאה. יוצאים מהסדר הרגיל. בדרך כלל – התורה אוסרת רצח ומחנכתאת האדם לעדינות וויתור. והנה, במלחמה – הריגת אויבי ישראל היא מצווה, ודרושיםכוחות של תקיפות ועוז. כוחות אלה הם חזקים מאד, וגורמים כביכול להשתוללות יצרים.
ילד שצובע ציור, ו'יוצא מהקווים', הוא ילדשמקשקש חזק, והכוח החזק גורם לו לגלוש החוצה. במלחמה דרושים כוחות חזקים ה'יוצאים'מהסדר הרגיל, ולכן יש בהם גם סכנה של 'יציאה מהקווים'.
במלחמה, קל לאדם ליפול ביצר העריות, כיהוא נותן דרור לכוחות החיים העזים. היציאה מהסדר יכולה לגרום, חלילה, ליציאהמגבולות התורה.
אולם, בשונה ממקומות אחרים, התורה לא מגבילהאת כוחות האדם, כי אם מתעלת אותם לאפיק חיובי – דין 'אשת יפת תואר'. "דברהתורה כנגד יצר הרע, מוטב יאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות, ואל יאכלו בשר תמותותנבילות" (קידושין כב). במלחמה התורה מחנכת את האדם לבנות כוחות נפש המתאימיםלמלחמה, ודבר ה' מתעל אותנו לאפיקים החיוביים המתאימים למלחמה.
דברים רבים למדים אנו מהלכה מיוחדת זו.
ראשית – במלחמה מול אויבי ה' וישראל,עלינו להתנהג אחרת מההנהגה הרגילה ליהודי. הדרכה חשובה מאד בימינו, כשלצערנו יששמנסים להחיל את אמות המוסר המתאימות למציאות הרגילה, על מצב מלחמה. דרך זו מובילהבסוף להתאכזרות על הרחמנים ולפגיעה בחפים מפשע בצד היהודי.
שנית – יהודי צריך לעבוד את ה' בכל עת,בדרך המתאימה לכל עת. כשם, שבר"ה תוקעים בשופר, ובסוכות יושבים בסוכה, ויהודישישב בסוכה ראש השנה לא יקיים מצווה. כך במידות הנפש, יהודי צריך לחפש את ההדרכה וההתמודדותהמתאימה לעת הזו.
ויהי רצון שבחודש אלול זה, נזכה לתעל אתכל כוחות נפשנו המתאימים לעת הזו, לעבודת ה'.