"כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם" (יחזקאל לו,לח)

לוגיסטיקת עליה לרגל

אנחנו נמצאים בפתח חג הסוכות, אחד משלשת הרגלים שבהם נצטוינו "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה'" (לתשומת לב הדרשנים: פסוק זה מופיע שלש פעמים בתורה; בשמות כג,יז, בשמות לד,כג ובדברים טז,טז. הלא דבר הוא!). קשה לדמיין את המעמד ואת הלוגיסטיקה המורכבת סביבו. מוקד האירוע הוא קרבן הרגל, שעניינו פיקניק ומנגל משפחתי, ואולי קהילתי, בחצרות בית ה'. אמנם אין זו התכנסות סביב רמקול ונאומי ברכה, כמו שנהוג "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסכות... הקהל את העם" (דברים לא,י-יב). בכל השנים, ובשאר המועדים, כל משפחה חוגגת לעצמה. אעפי"כ, אירוע רב משתתפים כזה מחייב שילוב אמרגנים ופרוייקטורים ומפיקים ואפילו יח"צנים ומשווקים.

לא ברור לנו איך התנהלה הלוגיסטיקה בימי קדם. אמנם ירושלים וסביבותיה משופעים במקוואות וחז"ל מדווחים על בורות מים שנחפרו במיוחד לעולי רגלים (ב"ק נ,א; יבמות קכא,ב). אך מה עם שירותים וביוב להמוני העולים, ופינות בישול ולינה (בסוכה? תחת מחסה), ותחבורה ומשטרה ושירותים רפואיים וכיו"ב?

צריך להיערך! ואכן הנושא הזה הוא חלק מדיונים התקיימים מדי פעם סביב 'הריאליה של המקדש' והמודרניזציה הצפויה בו, לפחות בהיקף החיצוני שאיננו מצריך נביא ואורים ותומים, כשאר שינויי תכנון בקודש.

תירגול מקדים ב'סיורי סליחות'

מאידך, אני חש כי אנו עדים לטסט מרשים בכיוון זה; סיורי הסליחות בכותל אשר לפי דיווחי התקשרת הקיפו רבואי-רבבות, ונזרקה ההערכה של חצי מיליון ויותר! זו בהחלט תופעה חדישה, ולטעמי מרעננת, היא כולה פרי שיווק של ארגוני-למען-יהדות. אמנם לא חוויתי אישית סיורים אלו, ושמם מעיד עליהם כי האלמנט התיירותי הוא האטרקציה, אבל יש להניח כי גם בעליה לרגל למקדש לא הכל נוהרים לשאוב רוח הקודש. במסכת פסחים (פט,א) מסופר על אדם שהמריץ את ילדיו לתחרות "ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים".

עד לפני שנים אחדות 'סיורי הסליחות' הקיפו בני נוער בלבד, ונאלצו לפתותם בגלידה או בקצפת עם דובדבן, בקליות ואגוזים, כדי לעורר ענין. בינתיים ארגוני השיווק הצליחו לפתח את הנושא והפכוהו לאטרקטיבי גם למבוגרים, ולמיגזרים רבים. מתוך דיווחי התקשורת נמצאתי למד כי הגלידה והאגוזים הוחלפו ברבנים נשואי פנים, בחזנים ובפייטנים. לעתים ה'סליחות' מלוות בסיורים ארכיאולוגיים סביב הקודש והמקדש.

מוצע בזאת להכתיר את אלקנה, אבי שמואל הנביא, כנשיא מפעל זה, שנאמר "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה" (שמ"א א,ג). ודיווחו חז"ל (מדרש שמואל א ועוד) "שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה. לא בדרך שהיה עולה בשנה הזאת היה עולה בשנה אחרת, אלא בכל שנה ושנה היה עולה בדרך אחרת, בשביל לשַמֵע את ישראל להעלותן לשילה".

* * *

תחל שנה

הגליון הבא, שיופיע אי"ה לפרשת נח, יפתח את שנת השלשים ל'שבת בשבתו'. כמדי שנה גם השתא אנו נפרדים ממקצת מכותבינו, ותחתיהם עולים בעלוננו-בחלוננו צעירים ורעננים אחרים. 'שבת בשבתו' נחשב - לשמחתנו - לשמרן שבעלונים, ואיננו מחפשים מהפכות ואטרקציות 'שיווקיות'. לפיכך ההתרעננות בכותבים חדשים היא חלקית בלבד.

בקשר לחילופי משמרות הכהונה במקדש למדנו במסכת ברכות (יב,א): "משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות". גם אצלנו מתקיים חילוף משמרות בענין המקדש וירושלים; הרב ישראל אריאל - המשמר היוצא - מאחל ברכה זו לידידנו הרב יצחק לוי - המשמר הנכנס. הרב יצחק, מומחה נודע בשערים בענייני ירושלים והמקדש, יוביל אותנו אחת לשבועיים למחוזות ירושלים הקדומה ולאתריה במדור 'מקומו של עולם'.

בן זוגו באותו עמוד, אחת לשבועיים, יהיה... זוג! אליהו והילה פרג'ון! חידוש עולמי בגליונות בתי הכנסת! בני הזוג פרג'ון עוסקים עם ארחותיו של הנוער, גם זה המכונה לעתים 'שוליים', ובהתחברות אל רוחו ונפשו. נצפה בקוצר רוח לחוויותיהם במדור ששמו טרם נקבע. משהו כמו 'מתחברים'. ועוד טאבו נשבר! הסיפור המתמשך על 'משפחת ישראלי', פרי עטו של בננו יקהת (המיועד לילדים אך מבוגרים רבים מאד נצפו מעיינים בו) יראה אור רק אחת לשבועיים. בשבוע ה'מסורג' נאזין לסיפור חסידי מבואר מפי זאב קיציס.

נפרד בברכת הדרך מהרב אליהו ששון ומאראל סגל אשר נהנינו מהגיגיהם בשנה שחלפה. את מקומם יתפסו יואב שלוסברג בחידה שבועית לפרשת השבוע (ופתרונה בגליון שלאחריו) ורובי ויינטרוב אשר ישתף אותנו בהגיגים על דא ועל הא, כאשר הקו הפנימי הוא כשם המדור: 'הקודש שבחול'.

(מתוך עלון 'שבת בשבתו')