מדובר בהקמתם למשך כשעתיים של 5 אוהלים ובהם כ-15 "פעילים חברתיים" במטרה לציין ..... שנתיים לפינוי אוהלי המחאה "החברתית" של קיץ 2011. אירועים גדולים וחשובים יותר לא תמיד זוכים לאזכור בתקשורת, אבל במקרה הנוכחי קיבלו היוזמים במה והד מוגזמים, בבחינת "ככה ייעשה לאיש אשר התקשורת חפצה ביקרו".
עוד בקיץ 2011 זכתה המחאה "החברתית" לרוח גבית של התקשורת. כך הפכה מחאה, שהייתה פוליטית במהותה וכל מטרת
האירוע "החברתי" הקיקיוני של השבוע היה עוד דוגמא – למי שעדיין זקוק לכך – לחוסר המקצועיות המאפיין את עדר התקשורת בישראל, זה שתוקף תמיד את הממשלה, כל ממשלה, משמאל בלבד
ה הייתה להפיל ראש ממשלה מכהן באמצעות הרחוב ולא דרך הקלפי, לשיחת היום כאילו זה קולו של העם. כך הוצגה הפגנה של רבבות ל"הפגנת המיליון", וכך הפכה מחאה "חברתית" לקרש קפיצה לעסקנים פוליטיים שפילסו דרכם לרשימות השמאל לכנסת.
מי שמפקפק בכך מוזמן לעיין ברשימת חברי הכנסת של מפלגת העבודה וימצא שם פעילים מרכזיים שכל כישוריהם היו השתתפות במחאה "החברתית". מי שהאזין אז לעיתונאי, יקיר התקשורת, ששיווק את עצמו כמגן מעמד הביניים (מה זה?), ימצא את איש האלפיון העליון יושב על כורסת שר האוצר.
וכך, האיש שהבטיח דיור בר-השגה עוסק בתוכניות לקידום בנייה יוקרתית בתל-אביב במקום בנייה לרבים באזורי ההר, כלומר מגדלים לעשירים במקום דיור בר-השגה למעמד הביניים ומטה. וגם ברשימתו יש עסקן של ..... המחאה "החברתית".
מעבר לשיקולים תקשורתיים מקצועיים ולהתייחסות חברתית עניינית. התקשורת ככלל רכבה על גל המחאה "החברתית" והעצימה אותו כדי לקדם סדר יום פוליטי חשוב בעיניה: רק לא נתניהו!
האירוע "החברתי" הקיקיוני של השבוע היה עוד דוגמא – למי שעדיין זקוק לכך – לחוסר המקצועיות המאפיין את עדר התקשורת בישראל, זה שתוקף תמיד את הממשלה, כל ממשלה, משמאל בלבד. כל עוד אין בישראל תקשורת המבקרת את הממשלה גם מימין, התקשורת תמשיך לאבד את הערכת הציבור ואת אמונו, וגם את כספו.