מנקודת מבט פרובוקטיבי משכתב צימרמן את ההיסטוריה של יהדות גרמניה בשנים 1938-1945. צימרמן היסטוריון ישראלי, מנהל מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית, בן להורים יוצאי גרמניה.
במסה שלפנינו הוא קובע אפריורי ששואת יהודי גרמניה החלה בשנת 1933 ולא היתה בהכרח אירוע חד פעמי. מה שאירע היה סכום של צעדים קטנים שהסתכמו לכדי דה-הומניזציה.מה שזה אומר הפרטה של השואה כך מחמיץ צימרמן את המומנט הטרגי של השואה כאירוע מכונן בתולדות העם היהודי.
לטענת צימרמן, את משמעות השנים הללו בהיסטוריה של יהדות גרמניה יש לשפוט מתפישתם העצמית של יהודי גרמניה באותן השנים. ולא כפי שהסיקו היסטוריונים במחקרים שנערכו לאחר מלחמת העולם השנייה שבחלקם גילגלו את האשמה על הקורבנות. לטענת צימרמן זו היא פרשנות של בדיעבד.
צימרמן מתעמת עם פרשנותה של חנה ארנדט, לאחר שחזרה מסיקור משפט איכמן הטילה את אשמת הרדיפות על הקורבנות - קרי היהודים שלא גילו התנגדות וצייתו להוראת הגרמנים. כך לטענת צימרמן הסירה ארנדט את אשמתה של הקהילה הגרמנית ואף של היחיד שכביכול לא ידעו על הנעשה בתאי הגזים, ואת כובד האחריות היא גילגלה על הקורבנות קרי ההנהגה היהודית.
התזה שמניח צימרמן שהיהודים בגרמניה באותה עת זיהו את עצמם בראש וראשונה כגרמנים. ולדידם מה שאירע בשנת 1933 היה מאבק תרבותי בין גרמנים לגרמנים שהקשרו בהיסטוריה הפנים גרמנית.
לטענת צימרמן יש לפענח את ההיסטוריה של יהדות גרמניה מנקודת מבטו של הקורבן צימרמן מעלה הערכה אלטרנטיבית של הנהגת יהודי גרמניה לפיו מרבית ההנהגה הייתה יכולה להשתחרר אנשים כמו ליאו בק, אוטו הירש יוסף קרליבך רבה האחרון של המבורק, היו פעמים רבות בחוץ לארץ ויכלו להשאר שם, הם חזרו כי היו מחויבים לקהילה. ואם נשאל למה לא קמה התנגדות, לטענת צימרמן, קבוצת אוכלוסייה שהייתה מנותקת ממקורות המידע לא יכלה להאמין למה שלא יעלה על הדעת.
צימרמן דבק בתזה המניחה את זהותם הגרמנית של יהודי גרמניה.לטענתו איינשטיין נתפש ראשית כל כגרמני נרדף ורק במעלה השנייה כיהודי נרדף התמונה המופיעה על כריכת הספר, מציגה זה כנגד זה את איינשטיין כנגד היטלר, מעצימה את המתח התרבותי פנים גרמני.
צימרמן מניח אפריורי שאכן היו אלה גרמנים מול גרמנים. אם נתיחס לאותם יהודים ליברלים קבוצת מיעוט ביהדות גרמניה שבתודעתם נתפשו כגרמנים, ועליהם בונה צימרמן את התזה שלו ניתן להסכים, אך מה בהקשר לאורתודוכסים והציונים? וכלל יהודי גרמניה שעזבו את גרמניה לפני המלחמה.
צימרמן הוא אמן המילה. הספר מרתק, אך אינו מחדש דבר בסופו של מדרון חלקלק התובנות ההיסטוריות המשתמעות מטשטשות את המימד הקטסטרופאלי של השואה. אם נקבל את הנחת היסוד של צימרמן, ניתן לומר שאף לא יהודי אחד נהרג בשואה.