המזרחן ד"ר יוסי אולמרט, מי שהיה ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר אומר כי בוש מוטרד מכישלון סיורו של מזכיר המדינה קולין פאוול ומאי ההתקדמות בתהליך יישום מפת הדרכים. בשיחה עם כתבת ערוץ 7 , רותי אברהם אומר אולמרט כי הנשיא בוש ציפה ציפייה מעט נאיבית כי הוא ושרון יהיו שותפים לאמונה בחזון שתי המדינות ישראל ו"פלשתין" זו לצד זו, וכי המפה שעוצבה בידי האירופאים נועדה להתוות צעדים למימוש זה.
האירופאים הם שניסו להוסיף לתכנית אלמנטים גרועים לישראל, כגון מינוי ועדת משקיפים ש"תעקוב ושתלווה" את התהליך, וכגון סעיף ה"מלטף" את ערב הסעודית, בדמות תמיכה ביוזמה של הנסיך עבדאללה, שבין עיקריה משולב סעיף הרצון לשיבה. האירופאים גם הכניסו, בניגוד לרצון האמריקנים, התייחסות להתנחלויות. אמנם האמריקנים אינם דוגלים בהמשך קיום ההתנחלויות אך הם גם אינם עוסקים בכך, ולכן הנכון לומר הוא כי מי שדחף את הנושא למפת הדרכים הם האירופאים, אומר אולמרט.
לדעתו, למעשה בוש נמצא במעין מצב "סכיזופרני", שכן מצד אחד הוא אדם המאמין בברית הישנה ובחזון הנביאים, כאותם נוצרים פונדמנטליסטים המשתייכים ל"חגורת התנ"ך", ומצד שני הוא נשיאה של מדינה המפרידה מבחינה מעשית וחוקתית בין דת ומדינה. ידידי ישראל הנוצרים, יחד עם סגן הנשיא ומזכיר ההגנה, מפעילים עליו לחצים להימנע מללחוץ על ישראל בנושא מפת הדרכים, ומצד שני בריטניה, מדינות אירופה, מדינות ערב ומחלקת המדינה לוחצות עליו לפתור את הסכסוך ישראלי ערבי, וזאת בטענה כי אם הוא ייפתר ותקום אותה מדינה פלשתינית, תפחת עוצמתו של הלחץ המוסרי מדיני המופעל על ארה"ב ויחול שינוי לטובה בכל המזה"ת.
נוסף על כך, אומר אולמרט, בוש חושש מפני כניסה למלכודת של קלינטון בקמפ דייוויד. לדבריו, קלינטון בזבז את האשראי הנשיאותי שלו, והשקיע מזמנו ומיוקרתו כדי לזמן את ראש הממשלה לשעבר ברק עם ערפאת לקמפ דייוויד, אך, כזכור, הפסגה התפוצצה, ומיד לאחר מכן פרצה מלחמת אוסלו. בוש קבע כי הוא אינו מתכוון לחזור על טעותו של קלינטון, ולכן הוא נמנע מלהיכנס לפרטי המו"מ או למעורבות גדולה מידי.
אולמרט מציין כי אף על פי שאחרי 11 בספטמבר חלה התפקחות בארה"ב, שבין היתר גם מתבטאת ביחסם של האמריקנים כלפי המוסלמים בארצם, והיחס אליהם הוא כאל מי שמשתייכים לדת אלימה המזינה את הטרור, בכל זאת, הוא מוסיף, ארה"ב עדיין נרתעת מלהיכנס לעימותים עם מי שנחשבות בעיניה כידידותיה, מדינות המפרץ הפרסי.
לכן היא ממשיכה לנקוט מדיניות הקרויה בפיה "מאוזנת", ופירוש הדבר הוא "זריקת עצם" כלפי הערבים, כלומר גינויה של ישראל, או הוקעתה, השמעת הצהרות בעניין ההתנחלויות, עידוד הנסיגה ועם כל זאת המשך תמיכה כספית בישראל בסכום של כ 3 מיליארד ₪.
ארה"ב עדיין לא ניסתה לשנות כיוון ולומר בגלוי לערבים כי היא אינה מוכנה ללחוץ על ישראל, ולתבוע מהמדינות הערביות לנהל אתה בעצמן מו"מ, כולל התביעה למסור דין וחשבון על תרומתן האמיתית לתהליך שלום אמיתי. לו הייתה ארה"ב מוכנה לאיים על המדינות הערביות כי אם הן לא תפעלנה לקידום התהליך היא תסיר מעליה את האחריות, הן היו עוברות זעזוע ואולי באופן זמני היה מתגבר הטרור אומר אולמרט אבל בכך היה חל שינוי אמיתי. (ח)
האירופאים הם שניסו להוסיף לתכנית אלמנטים גרועים לישראל, כגון מינוי ועדת משקיפים ש"תעקוב ושתלווה" את התהליך, וכגון סעיף ה"מלטף" את ערב הסעודית, בדמות תמיכה ביוזמה של הנסיך עבדאללה, שבין עיקריה משולב סעיף הרצון לשיבה. האירופאים גם הכניסו, בניגוד לרצון האמריקנים, התייחסות להתנחלויות. אמנם האמריקנים אינם דוגלים בהמשך קיום ההתנחלויות אך הם גם אינם עוסקים בכך, ולכן הנכון לומר הוא כי מי שדחף את הנושא למפת הדרכים הם האירופאים, אומר אולמרט.
לדעתו, למעשה בוש נמצא במעין מצב "סכיזופרני", שכן מצד אחד הוא אדם המאמין בברית הישנה ובחזון הנביאים, כאותם נוצרים פונדמנטליסטים המשתייכים ל"חגורת התנ"ך", ומצד שני הוא נשיאה של מדינה המפרידה מבחינה מעשית וחוקתית בין דת ומדינה. ידידי ישראל הנוצרים, יחד עם סגן הנשיא ומזכיר ההגנה, מפעילים עליו לחצים להימנע מללחוץ על ישראל בנושא מפת הדרכים, ומצד שני בריטניה, מדינות אירופה, מדינות ערב ומחלקת המדינה לוחצות עליו לפתור את הסכסוך ישראלי ערבי, וזאת בטענה כי אם הוא ייפתר ותקום אותה מדינה פלשתינית, תפחת עוצמתו של הלחץ המוסרי מדיני המופעל על ארה"ב ויחול שינוי לטובה בכל המזה"ת.
נוסף על כך, אומר אולמרט, בוש חושש מפני כניסה למלכודת של קלינטון בקמפ דייוויד. לדבריו, קלינטון בזבז את האשראי הנשיאותי שלו, והשקיע מזמנו ומיוקרתו כדי לזמן את ראש הממשלה לשעבר ברק עם ערפאת לקמפ דייוויד, אך, כזכור, הפסגה התפוצצה, ומיד לאחר מכן פרצה מלחמת אוסלו. בוש קבע כי הוא אינו מתכוון לחזור על טעותו של קלינטון, ולכן הוא נמנע מלהיכנס לפרטי המו"מ או למעורבות גדולה מידי.
אולמרט מציין כי אף על פי שאחרי 11 בספטמבר חלה התפקחות בארה"ב, שבין היתר גם מתבטאת ביחסם של האמריקנים כלפי המוסלמים בארצם, והיחס אליהם הוא כאל מי שמשתייכים לדת אלימה המזינה את הטרור, בכל זאת, הוא מוסיף, ארה"ב עדיין נרתעת מלהיכנס לעימותים עם מי שנחשבות בעיניה כידידותיה, מדינות המפרץ הפרסי.
לכן היא ממשיכה לנקוט מדיניות הקרויה בפיה "מאוזנת", ופירוש הדבר הוא "זריקת עצם" כלפי הערבים, כלומר גינויה של ישראל, או הוקעתה, השמעת הצהרות בעניין ההתנחלויות, עידוד הנסיגה ועם כל זאת המשך תמיכה כספית בישראל בסכום של כ 3 מיליארד ₪.
ארה"ב עדיין לא ניסתה לשנות כיוון ולומר בגלוי לערבים כי היא אינה מוכנה ללחוץ על ישראל, ולתבוע מהמדינות הערביות לנהל אתה בעצמן מו"מ, כולל התביעה למסור דין וחשבון על תרומתן האמיתית לתהליך שלום אמיתי. לו הייתה ארה"ב מוכנה לאיים על המדינות הערביות כי אם הן לא תפעלנה לקידום התהליך היא תסיר מעליה את האחריות, הן היו עוברות זעזוע ואולי באופן זמני היה מתגבר הטרור אומר אולמרט אבל בכך היה חל שינוי אמיתי. (ח)