ישנה חובה להתייחס לדברי היועץ לביטחון לאומי הפורש יעקב עמידרור לפיהם ישראל עלולה להיות מבודדת בעולם אם לא תלך לקראת הערבים.
1) לאורך כל ההסטוריה של התנועה הציונית היתה ברקע גישה שכזו. בשם האמירה שישנאו אותנו היתה התנגדות לעצם הקמת התנועה הציונית ע"י הרצל, לעליית יהודים ארצה, להכרזה על הקמת המדינה ע"י בן-גוריון, לנקיטה פעולה מבצעית מקדמית במלחמת ששת הימים ולכל פעולה צבאית התקפית והגנתית. אם היתה מתקבלת האסכולה של עמידרור שעלינו להכנע לתכתיבי האויבים כדי לא להיות מבודדים, לא היינו מגיעים לאן שהגענו, לא היתה לנו מדינה ולא היו בה היום 6 מיליון יהודים.
2) אמירה כזו של עמידרור קובעת למעשה שלישראל אין ידידים בעולם. זה לא נכון. ישראל הינה נקודת אור אסטרטגית, דמוקרטיה אחת בתוך עולם הערבי שבו הורגים האחד את השני. הציבור האמריקאי בסקרי דעת קהל חוזרים ונשנים, גם בסנאט ובקונגרס, רוחש אהדה רבה לישראל ורואה בה הידידה הטובה ביותר של ארה"ב בעולם והמשענת הדמוקרטית במזה"ת.
3) מי שאומר שאם לא ניתן לאויבים את מה שהם מבקשים נהיה מבודדים, בעצם מצדיק את טענתם שאנו הבעיה, ושיצרנו בעיה לעולם בעצם העובדה שבאנו לעולם.
לא המשטר הטובח בסוריה הוא הבעיה, לא הטרור הוא הבעיה אלא העם היהודי ומדינת ישראל הם הבעיה ושעל כן הפתרון הוא: או שניעלם או שנרצה אותם כל הזמן ונעלם טיפין טיפין.
אם נפעל לפי דרכו של עמידרור נהיה עוד יותר מבודדים, כשם שקרה לנו אחרי הגירוש מגוש קטיף שנועד לפי הצהרת מוביליו "לבצר את מעמדה של ישראל בעולם" וכשם שקרה לנו לפני מלחמת יוה"כ שעל מנת לא להיות מבודדים לא הקדמנו תרופה למכה, איבדנו את ההרתעה, נפלו כמעט 3,000 מבנינו, נפצעו 10,000 מחיילנו ועד היום זהו שבר בחברה הישראלית.
על כן אל לה לממשלת ישראל לקבל את עצת היועץ הפורש עמידרור אלא לקבל את עצת אלה המאמנים שבע"ה יש בכוחה של מדינת ישראל לעמוד מול התוקפים מבחוץ ומבית ולשכנע את העולם גם בזכותנו על הארץ וגם בזכותנו לביטחון ולצדק.