הפרשה מתחילה בפסוק: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב... כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ". אמרו אבותינו כי יעקב ביקש להתפלל מנחה והנה כבתה השמש והתפלל ערבית. מה רצו חז"ל ללמדנו בדרשה זו?  הגמרא במסכת ברכות מספרת על  תלמיד ששאל את רבי יהושע האם תפילת ערבית היא רשות או חובה? ענה לו–רשות.

לאחר מכן שאל התלמיד את רבן שמעון בן גמליאל- ערבית- חובה או רשות? השיב רבן גמליאל- חובה. ענה התלמיד שרבי יהושע אמר שהתפילה היא רשות. בבית המדרש שאל רבן גמליאל את רבי יהושע "תפילת ערבית - חובה או רשות?", והפעם ענה רבי יהושע: חובה. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל: "עמוד על רגליך ויעידו בך". אמר לו רבי יהושע: "אם אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי"?—הרב יהושע אומר: אם רק אני הייתי בחיים והתלמיד מת יכולתי להגיד שלא כך פסקתי, אך מאחר שהוא חי ואני חי אין לי אלא להודות שאכן כך אמרתי. אם כך, במה נחלקו כאן חכמים? כידוע התפילות מסמלות את העניין של גלות וגאולה.

תפילת ערבית הינה כנגד יציאה לגלות ותפילת שחרית כנגד גאולה. כך אנו אומרים בשחרית: "ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן". ובערבית: "אמת ואמונה". קשה לנו להתבונן לגאולה דרך תפילת ערבית שמסמלת עבורנו את הגלות קשה. כאשר שאל אותו תלמיד את רבי יהושע אם תפילת ערבית רשות או חובה אותו התלמיד היה תלמידו של רבי עקיבא ומעלתו של רבי עקיבא ביכולתו לראות גם בדרך המשבר את המנוף לגאולה. ר' עקיבא כאשר ראה את ההמולה של רומי ושועל שיוצא מקודשי הקודשים הגיב בצורה שונה משאר חבריו שהיה מצחק - צוחק ושמח.

שאלוהו- "איזו שמחה ישנו לאדם שרואה את בית המקדש חרב?" אלא שרבי עקיבא ראה דרך המשבר את המנוף לגאולה. לכן גם בשעה שנמצאים במשבר הדבר מיישר אותנו לעבר התיקון וההשלמה. לכן, אמר ר' יהושע לרבי שמעון בר יוחאי: אתה פתור מתפילת ערבית כי אתה רואה כבר את הגאולה חיה וקיימת ושאר בני האדם חייבים בתפילת ערבית שמסמלת את הגלות. וכך ענה ר' יהושע לרבן גמליאל- תפילת ערבית חובה.

ומציאותו של ר' שמעון בר יוחאי היא מיוחדת ואינה הנהגתו של כל אדם ולכן ר' שמעון בר יוחאי פטור מערבית. לכן "כי בא השמש". השמש כבתה והדבר מסמל כי הגלות אינה מחויבת המציאות, זוהי רק אפשרות והדרך לגאולה תלויה בנו. ולכן בפרשת ויצא נאמר אצל יעקב: "כי בא השמש" אבל אנחנו כבר חיינו את הגלות ולכן תפילת ערבית הינה חובה שכן היא מסמלת עבורנו את הכמיהה והשאיפה לגאולה.