'קריסטל נאכט' בגרמנית מוקפדת, היא כותרת ייקית נאצית לנקיון אישי וציבורי, ולהתנהגות אנינת טעם בטרקליני גרמניה, ברחובותיה ובסלוניה.
בדיפלומטיה צבועה ומחליאה, יש בכוחן של מילים לעטוף בעטיפה נאה ומרשרשת, את הזוועות והפשעים הגדולים ביותר. המטרה היא, להבליט את היופי הגרמני והטעם הטוב של ההתנהגות המוקפדת למשעי, ואת תרבות ה'פאסט נישט' החיצונית, העומדת בסתירה לעדינות, הדוחה בשאט נפש את הריקבון והצחנה הפנימיים.
מאחורי מילות הבדולח הגרמניות האלה, מסתתר פוגרום ענק שלא היה כמוהו, בכל רחבי הרייך הגרמני והאוסטרי, של הרס ביזה ורצח של יהודים בידי גרמנים, עוד קודם לפרוץ מלחמת העולם השניה. הכותרת התמימה של 'ליל הבדולח', מזכירה נשף ריקודים לצלילי המוזיקה, של משקאות חריפים הניגרים בכוסות בדולח, כמיטב מחלצות האופנה האירופית.
מסע הרס הרג ורצח של יהודים, המתוכנן היטב מראש, והממתין לשעת כושר, ראוי להיעטף בעטיפת בדולח נאה, כדי שלא יישמע גס מדי. הפוגרומים באירופה במאות האחרונות, מחווירים לאור הבדולח המנופץ לרסיסים של בתי כנסת, בתי עסק, חנויות ומרכזים יהודיים, כמיטב המסורת האנטישמית ברחבי אירופה הארורה.
היה לנאצים יפי הנפש, אינטרס להראות את התרבות הגרמנית הנוצצת, כמובילת התרבויות המערביות, בעלת הגינונים העדינים והמתחשבים, היוצרת שיטה ארית שאין דומה לה באנושות. נשפי יין בשמלות מלמלה, בליווי דיבור בקול עדין, לבוש מוקפד מלֻווה בסדר ונקיון, לא הולכים ביחד עם הרג ורצח.
יש על כן לעטוף את החייתיות הנאצית, בכותרת הולמת של 'קריסטל נאכט'. אך מה לנו ולשקר הבדולח? העלינו לרקוד לצלילי המוזיקה הנאצית הזאת? מפני מה אנו מפזזים על רחבת הריקודים, ונהנים מאחיזת העיניים של הצביעות הגרמנית? נעשה טוב ונכון אם נחשוף ונקרע את מסכת השקר המזוייף של גרמניה הארורה, ולקרוא ללילה הארור ההוא של טז בחשוון תרצ"ט, 'ליל החורבן' המזהיר מפני השואה המתקרבת.
הלילה הזה, החל בלוח השנה העברי באמצע חודש חשוון, מתקשר לפרשה שנקראה באותו שבוע. שלוש פעמים מספרת התורה על אותו מעשה בזמנים שונים. פעמיים אצל אברהם ופעם אצל יצחק. בפעם הראשונה מלמדת התורה מהו יחסם של המצרים לאשה יפה. ועוד שתי פעמים על המפגש של מלך פלישתים עם אברהם ועם יצחק, לאחר אותה סיטואציה..
בשני המקרים האחרונים, הלך מלך פלישתים לכרות ברית עם אברהם (כא), ועם יצחק (כו). בשתי הפגישות המגמה היא ברורה. בפגישה עם אברהם אומר מלך פלישתים "אלוקים עמך בכל אשר אתה עושה". גם על תמיהת יצחק: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם", עונה מלך פלישתים בלי להתבייש: "ראה ראינו כי היה ה' עמך".
ההצלחה של עם ישראל גורמת לאנטישמיות, בדיוק כפי שהתורה מתארת את תגובתם של הפלישתים על מעשי יצחק: "ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים". מכאן עד לגירוש ולרצח הדרך לא ארוכה. אך הצלחה של ישראל יודעת גם לקרב את הגויים. כפי שהם עצמם מתבטאים בלי בושה. סיבת ההצלחה היא גם גורם להתקרבות של טובות הנאה.
אך העיקר עולה מדברי אבימלך ליצחק: "אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה' ". התורה שמה בפיו את המילים שלא מבלבלות אותו. שלושה דברים הוא מונה באוזני יצחק: "לא נגענוך, עשינו עמך רק טוב, ונשלחך בשלום".
מה מסיק מזה יצחק? שגירוש מארץ פלישתים, קנאה ושנאה, סתימת בארות והתנהגות של רשע, הן הן הסיבות שמלך פלישתים מונה אותן לטובה. עליך לומר תודה שגירשנו אותך, כי שילחנו אותך בשלום. לא נגענו בך לרעה, רק שילחנו אותך. בר מזל אתה שגרת אצלנו ולא קרה לך מאומה. גם הגירוש הוא לטובתך.
הוא לא בוש להוסיף את המילים החצופות, "אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך". גירוש ושנאה וסתימת בארות, הן גמילות חסד אליבא דמלך פלישתים. לכן הטובות המופלגות שעשינו למענך, מצריכות עתה כריתת ברית שלום. איננו מעוניינים במצב לוחמה מצידך, לכן חוזה שלום הוא הכרחי.
את הצביעות הזאת ניתן לתרגם למצב היהודים בגרמניה שלפני ליל הזוועות של טז בחשוון. 'קריסטל נאכט' הוא תרגום מדוייק ל"עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום". כך נוהגים אנטישמים כלפי יהודים. אחרי הגירוש והשנאה ההרס והרצח, מתאים להם לבוא לכרות ברית שלום. הנחמה היחידה שלנו תוך הודיה לבורא כל, שיש להם לאן לבוא.