בפרשת השבוע שמעון ולוי מכים את אנשי שכם, בעקבות חטיפת דינה אחותם, וכתגובה נוזף בהם קשות יעקב אבינו ואומר: "ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי".
כוונתו היא - אנחנו משפחה קטנה, ופגיעתכם בכלל אנשי שכם עלולה לסכן את כולנו.
על כך עונים שמעון ולוי: "הכזונה יעשה את אחותנו?".
לכאורה תשובתם אינה מובנת; יעקב טען לסכנת נפשות, והם עונים לו תשובה רגשית "מהבטן"? אלא שאפשר להבין מתשובתם שאדרבא - אילולא היינו מגיבים בחומרה, יושבי הארץ יבינו מכך שאפשר לשימנו לקלס ולבוז, וממלא אף להתיר את דמנו.
אין כאן עניין של כבוד כלל, אלא של בניית כוח ההרתעה הישראלי, כלפי אלו שעלולים לנצל את מה שנראה בעיניהם כחולשה.
נראה בפשטות שהצעד שנקטה ממשלת ישראל בשחרור מחבלים רוצחים, פוגע קשות בכושר ההרתעה שלנו. מה שנחשב בעינינו כצעדים של פיוס ובניית אמון, נתפס בעיני הארגון לשחרור פלסטין כחולשה של שלטון ישראלי, שלא חושש לכבוד האומה והערבות ההדדית של בניה.