אחד הדברים המודגשים במעשה אבותינו הוא הניסיונות שנתנסו בהם האבות ועמדו בכולם. גם תולדותיו של יוסף שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב אביו שזורים בניסיונות, כשהבולט בכולן הוא ניסיון אשת פוטיפר.

כיצד אכן הצליח יוסף לעמוד בניסיון זה? השפת אמת מסביר: כי בסירובו של יוסף להישמע לעצת היצר הרע היו שני שלבים. הראשון "וימאן" מיאון סתמי בלא טעם. ואח"כ חיפש נימוק, כנאמר: ויאמר אל אשת אדוניו. טעמי המקרא מעידים על כך שהתיבה "וימאן" נפרדת מן המילים שאחריה.

מהו אותו מיאון סתמי? רש"י בהמשך הפרשה מביא את דברי הגמרא במסכת סוטה (ל"ז) האומרת שדמות דיוקנו של אביו נראתה לו, והיא זו שנתנה בו את הכוח לעמוד בניסיון. ואכן טעם המקרא מעל המילה "וימאן"! הוא שלשלת. כביכול ראה יוסף את השלשלת מהיכן הוא צמח ומה תפקידו? להמשיך את אותה שרשרת דורות שתחילתה באברהם אבינו, המשיכה בסבו יצחק ובאביו יעקב. וזה המיאון הסתמי אשר נתן בו את הכוח לעמוד בניסיון.

ההתבוננות בשלשלת הודגשה גם בברכת יעקב אבינו ליוסף בנו לפני הסתלקותו שאומר: "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל" (בראשית מ"ט, כ"ד). גם שם מצטט רש"י את דברי הגמרא על דמות הדיוקן של אביו שנראתה לו ומוסיף רש"י מהו אבן ישראל? לשון נוטריקון אב ובן. ניתן אף להוסיף, "אבן" – ר"ת אב, בן, נכד. לומר שיוסף הטמיע בתוכו "אבן ישראל" - שהוא חוליה מחברת בין אבות לבנים, דבר שנתן בו כוח לעמוד בכל הניסיונות שניצבו לפניו.

לא בכדי, פירש שם רש"י  פירוש נוסף על רועה אבן ישראל – עיקרן של ישראל, כי זהו יסוד האומה השלשלת  - המשכיות הדורות בין אב לבן. דבר שהיה מיוחד ביוסף הצדיק.

גם כאשר אליעזר עבד אברהם יוצא לשליחותו הגדולה למצוא זיווג ליצחק אבינו, הוא נושא תפילה עם הגיעו לחרן, וכך אומר: "ויאמר ה' אלוקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם...". על המילה "ויאמר" טעם המקרא אף הוא שלשלת. גם כאן ברגע החשוב הזה של מציאת זיווג ליצחק אבינו מזכיר כאן אליעזר את שלשלת הדורות ומבקש מהקב"ה בעבורה למצוא זיווג הגון ליצחק כדי שאכן תימשך שרשרת הדורות.

מסופר על שר אחד מאנוסי ספרד שהיה מקורב מאד אל המלך פרדיננד, קרבה שעוררה קנאה אצל רבים מעמיתיו לממשלה אשר החליטו להתחקות אחר עקבותיו ומצאוהו נוהג כיהודי בסתר.

השר הועמד לדין האינקוויזיציה עקב מוצאו, כשבסעיף האשמתו מוזכרת ההונאה שהונה את המלך בהציגו את עצמו כנוצרי קתולי, בעוד הוא יהודי אשר משמר את עיקרי הדת היהודית במעמקי מרתפו. גזר הדין לעבירה זו היה שריפה באחת מכיכרות הבירה ולמלך פרדיננד היתה הזכות לחון אותו ולתת לו את חייו במתנה. מכיון שעדיין היה הוא חביב על המלך, התנה המלך את חנינתו בכך שיודה כי טעה, וימיר את דתו בנוכחות כל הנאספים בכיכר בו אמור הוא להיות מוצא להורג.

היהודי סירב לכל הפיתויים וביום המדובר הוצב בכיכר העיר. הוסרו ממנו האזיקים והוא הועלה לעבר המוקד. המלך שראה כי כלתה הרעה והיהודי אינו מוכן להמיר דתו. קרב אליו ולחש על אוזנו: "אנא ממך, עשה למעני ולמענך ותמיר את דתך ואשיב אותך אל מקומך הראוי לך".

המלך דיבר בלחש אך השר היהודי הגיב בקול זעקה גדולה ומרה : "השלשלת, השלשלת!". המלך לא הבין הרי שחררו אותך מכל השלשלאות ואזיקים,  מה כואב לך?" שאל המלך.

השר ענה: 'שלשלת הדורות מחייבת אותי לנאמנות למורשת אבותיי, ואיני יכול ורשאי לנתק את עצמי אפילו לרגע מהשלשלת. מה שאתה מבקש ממני לא עולה על הדעת ולא בא בחשבון, אני לא אנתק את השלשלת".

זה מה שנאמר בפתח פרשתנו: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (בראשית לז, א). ראשית, "בארץ מגורי אביו", ולאחר מכן "בארץ כנען". כדי ללמדנו שישיבת יעקב אבינו במקום ההוא, הייתה בראש ובראשונה משום  'ארץ מגורי אביו', והמקום הפיזי היה: 'בארץ כנען'. כי את עולמו קבע יעקב בקשר העמוק עם מעשה אבותיו.

מספרים על ה'חפץ חיים' זצ"ל, שפעם ניגש אליו נער צעיר וביקש את ברכתו. שאל החפץ חיים את הנער 'מה אתה לומד'? ענה הצעיר: 'גמרא'. המשיך ושאל, 'ואיזה מסכת?' ענה הנער: 'בבא בתרא'. שאל שוב: 'איזה דף?' וענה הנער 'דף ל"א'. אמר לו החפץ חיים זצ"ל: דע לך שבדף זה טמון כל מה שיכול אני לברכך, ראה שם דברי הגמ' בדף ל"א ע"א, 'זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי', שים כל משאלותיך ושאיפות שיש לך 'בשל אבותי', דהיינו להמשיך את שרשרת הדורות והאבות ובזה תבורך.

בשנים האחרונות פתחנו ברחבת הכותל המערבי מרכז "אתה בשרשרת הדורות", כדי להטמיע בכל נפש יהודי כי הוא חוליה בשרשרת של דורות המתחילה באברהם אבינו וסופה מי יישורנו, וכולה מחוברת לירושלים מקור הרוח של העם היהודי. מי ייתן ויקוים בנו במהרה "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה".