חג החנוכה הוא ביטוי עתיק יומין לניצחון היהדות על היווניות. עליונות התקווה על הטרגדיה, יתרון האור על החושך והתגברות האמונה על הספקנות.
כבר אלפי שנים האנושות נעה כמטוטלת בין תרבות יוון האלילית, שחרתה על דגלה את התבונה, היופי, הכוח והחומר, לבין תרבות ישראל, שקידשה את האלוהי, הרוחני, האמוני והנשגב שמעבר לבינת אנוש. היוונים הנחילו לעולם את הטרגיות שבקיום האנושי, את אפסותו של האדם, חוסר התוחלת שבסבלו וההכרה שאין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה.
כל הנחלים הולכים אל ים הייסורים והים לעולם אינו מלא. המסקנה, לפיכך, היא שיש לחיות את הרגע ולמצות את העכשווי. אין כל טעם בעמל וביגיעה; העבר איננו, העתיד טרם הגיע וההווה הוא חזות הכל. היהודים הנחילו לעולם את התקווה. את האמונה שהזמן אינו מעגלי, אלא קו ישר ארוך שמוביל את המציאות אל תיקונה. בני אדם חיים בהווה, אך רוחם מוכוונת אל העתיד.
כל רגע בחיים הוא בעל משמעות ומבטא את החובה העליונה של האדם כלפי אלוהיו, משפחתו, חבריו, עמו והאנושות כולה. בני אדם אינם בועות אטומות העסוקות בעצמן, אלא מעיינות מפכים של שפע ורצון להיטיב. היהודים הורישו לעולם את הרצון האלוהי לתת אל מול הרצון האינסופי של האדם לקבל. היוונים הקדמונים נעלמו מזמן, הם אינם. באתונה ובמוזיאונים מפוארים ברחבי העולם אפשר עדיין לראות שאריות מתרבות החומר שלהם. שאריות נפלאות של סימטריה והרמוניה.
בספריות אוניברסיטאיות אפשר למצוא עבודות פילוסופיות מופלאות של סוקרטס, אפלטון ואריסטו, שכבר לא מדברות אל אף אחד ושאיש לא חי לאורן. ספרטה ניצחה את אתונה והתבונה נסוגה מפני הכוח האפל. היהודים, צאצאי המכבים, עדיין כאן, חיים ופועלים. נגד כל הסיכויים זכו לחדש את עצמאותם במולדת הישנה. תורת ישראל רלוונטית ומחוברת למציאות, ויהודים רבים מכירים את שכתוב בה ומקיימים איתה דיאלוג רצוף בן אלפי שנים. נשארנו מעט מכל העמים, תמיד היינו כאלה - שהרי נשיאת הלפיד של הערכים, המוסר והדאגה לזולת אינה משימה שמתאימה לרבים.
לפיד קטן המחבר אור של אלפי נרות חנוכה זעירים, נרות שהציתו להבה ענקית, אל מול האימה והחשיכה המנסות להשתלט על המציאות האנושית המורכבת. אמי סיפרה לי שבימים הקשים ביותר בתקופת השואה, במחנה הריכוז, זכרו היא וחברותיה את ימי החנוכה. נרות חנוכה לא היו ובוודאי לא חנוכיות, אך היתה אש גדולה בלב, שנתנה תקווה ואמונה שיישארו עוד יהודים בעולם לאחר השואה, שהרי את נרות החנוכה שום כוח בעולם לא יוכל לכבות.
בניהם, נכדיהם והיום גם ניניהם של האודים המוצלים מאש זוכים לגור במדינה עצמאית, שסמלה מנורה. אותה מנורה עתיקה שהאירה והלהיטה את האמונה, הנחישות ותעצומות הנפש לעמוד מול התרבויות והאימפריות החזקות בהיסטוריה.
תפקידנו לא תם. הניצחון על תרבות יוון טרם הושלם. העולם המערבי, כולל רבים בתוכנו, נפלו בשבייה של תרבות זו. חג החנוכה הוא תזכורת לאמונה שיש ימים טובים שבהם הערכים מנצחים את החידלון, והאור מגרש את החושך.
מתוך "ישראל היום"