שמות, פרק א', ט"ו-כ"א, סיפור המיילדות העבריות:
הסיפור שלא קרה:
שפרה: מה נעשה עם הציווי הזה של המלך?
פועה: מה זאת אומרת? זה החוק!
שפרה: כן, אבל את יודעת, זה לא מוסרי.
פועה: מה זאת אומרת לא מוסרי? המלך נתן הוראה. זה לא מוסרי להפר אותה.
שפרה: כן, אבל להרוג את הילדים? איך אפשר?
פועה: אל תדאגי. יעשו לנו הכנה מנטלית. אנחנו נעשה את זה ברגישות הראויה, ויחד עם זאת בנחישות.
שפרה: אינני מסוגלת.
פועה: אל תשכחי ששנים המצרים מילאו את הוראות המלך, והגנו עלינו, למרות שהם לא הסכימו להן. הם לא סרבו למלך.
שפרה: כן, אבל שמעתי שזה גם נאסר בהלכה שלנו.
פועה: יש גם מי שמתיר. שמעתי שיש רב שאמר שאין זו מצווה פרטית, ולכן אין לנו ברירה, נעשה ונבכה.
שפרה: ועדיין אינני מסוגלת.
פועה: אל תשכחי את העמדה הבכירה שלנו. אם נסרב, יפטרו אותנו, ואולי אף יכלאו אותנו.
שפרה: אבל לא באנו לכאן בגלל התפקיד; באנו כדי להיות במערכת ולהשפיע מבפנים.
פועה: ואיך נצליח להשפיע מבפנים אם נסרב, ונשב בכלא?
שפרה: טוב. נראה לי ששכנעת אותי. אבל אני לפחות אקרע קריעה לפני הביצוע.
פועה: כן, נראה לי שאם נקרע קריעה, אז זה יהיה בסדר .....
הסיפור שכן קרה:
עד כאן הסיפור שלא קרה. למזלנו המיילדות לא היו "ממלכתיות", שאם לא כן, לא היינו כאן. הן אפילו לא הרגישו חובה לשאול בעצת הרבנים. יש דברים שמבחינה מוסרית הם כל כך פשוטים וברורים, עד שכל אדם מבין שאסור לעשותם. לא בגלל ממלכתיות, לא בגלל תפקיד רם, ואף לא בגלל שאיימו עליך בפיטורין, או בישיבה בכלא. "ותראינה המיילדות את האלוהים" נאמר על המיילדות. לפעמים, פשוט צריך שיהיה לך שכל ישר.
הסיפור שאסור שיקרה:
מכאן והלאה, הסיפור שאסור שיקרה. בניגוד למיילדות הגיבורות שלא היו "ממלכתיות", "הגיבורה התורנית" לא ניחנה בתבונה, בשכל ישר, בהיגיון בריא, או בחוש צדק. אבל, למרות כל החוסרים הללו היא מנהלת מתן ומתן ושחרור רוצחים שפוטים – ביזיון מערכת המשפט, שעליה היא מופקדת – במטרה לחזק את שלטונו המושחת של מכחיש השואה מרמאללה.
כמו בימי פרעה כן גם היום, אסור לאפשר לה "להצליח", כלומר להגיע להסכם כניעה משפיל שעיקרו גירוש גזעני של יהודים מבתיהם בארצם.
וראש הממשלה נתניהו? במקום לשקול את הכנסת בוזי הרצוג – השתקן מעמותות ברק הזכורות לרע – לממשלתו, חובה עליו לסלק את ציפי לבני מן הממשלה, לבל ידבק קלונה גם בו.