"ויודע תעלומות יודע שלא נכנסתי לחוות דעי מרצוני כי בהיות שמיום דעתי את החכם הנזכר נקשרה נפשי בנפשו
ויודע אני בעצמי שקיימתי בו ואהבת לרעך כמוך היה קשה בעיני לשלוח יד קלומוסי לכתוב נגד דעתו אלא שאלצני לחצני דחקני מצות קוני ויראתי פן אעבור על לא תגורו מפני איש לא תאגור דבריך מפני איש."
(מתוך תשובה של רבי יוסף קארו, דיני כתובות סימן ג)
שבוע עבר מאז התפרסם גזר דינו של הרב מוטי אלון. שתקתי בכאב בגלל תחושת קרבת נפש גדולה. פנו אלי גדולים וקטנים וביקשו שאביע דעתי וסירבתי: אין משליכים אבן אחר הנופל. בית משפט קבע את דינו וכל דיבור נוסף לא יועיל לאיש.
אולם כעת, כשרבנים דוגמת הרב דרוקמן מתנערים מהכרעת הדין ומקבלים את הרב אלון כאילו מאומה לא קרה איני יכול לידום. כל כך קיוויתי שיימצאו אחרים מההנהגה הרוחנית של הציונות הדתית שיגיבו על כך אך תוחלתי נכזבה. שרים עצרו מילים וכף ישימו לפיהם.
שתי הערות מקדימות, למען הסר ספקות:
א. מאות משפחות חייבות לרב מוטי אלון את חייהם, פשוטו כמשמעו. אני יודע לא מפי השמועה אלא בהכרות אישית חלק מפועלו וממסירות הנפש שלו במשך עשרות שנים. הוא ומשפחתו היו הפקר למען הציבור, ביתם פתוח לרווחה והכל בנדיבות ללא חשבון וללא תנאי. אי של אהבה.
ב. הרב חיים דרוקמן הוא רבם של כל רבני הציונות הדתית. כבר לפני שישים שנה הוא היה מדריך של גרעין "איתנים" שממנו קמו כל ראשוני רבני התנועה.
כמעט לא נמצא איש מהנהגת התנועה מאז ועד היום שלא רואה עצמו כתלמידו. כולנו ראינו אותו בעוצמת מסירות הנפש שלו בכל החזיתות: למען עולי בריה"מ, למען גיור, למען התיישבות, למען יהדות התפוצות, למען אלמנות ויתומים. כולנו ראינו אותו בשטח מדריך ומלווה את כולנו. זו הסיבה שכעת נמצאת הנהגת התנועה, הרוחנית והפוליטית, בדממה מביכה.
וכעת לעיקר: בית המשפט חרץ את דינו של הרב אלון. זה לא מאבק בין פורום תקנה לרבנים אחרים אלא מאבק בסמכותה של המדינה לשפוט את עברייניה. הטענה כאילו לא היה כאן דין תורה בהעדר שני עדים היא טענה מסוכנת ומערערת את כל מוסדות הארץ. הרב דרוקמן שגידל אותנו על ברכי הנאמנות למדינה וההתגייסות לשירותה מביא אותנו למציאות של אנרכיה שאחריתה מי ישורנה.
מה יעשה הנפגע הבא? אל מי יפנה לדרוש את עלבונו? אסור לסתום את הפה כשרואים טעות גלויה במעשה הרב. כך כתב ראש ישיבת וולוז'ין, ר' חיים: "ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם... וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם. ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת."