השרה הממונה על המו"מ עם האמריקאים והערבים ציפי לבני אמרה בראיון ביום שישי לרשת ב כי היא "מתקשה להסביר בעולם מדוע ישראל דבקה ב*חזון הישן* של ארץ-ישראל השלמה".
לאורך כל הדורות התמודדנו עם האתגר של לדבוק בחזון הישן של עם ישראל, תורת ישראל וארץ-ישראל או לקבל חדשות לבקרים את תביעת החדשנים שדרשו מעמנו העתיק לוותר על הישן לטובת החדש.
כך היה בויכוחים של גדולי ישראל עם הנוצרים כשאלו הוכרחו לעמוד מול מומרים במאה ה-12 וה-13 ולהסביר בפני קהל גדול ועויֵן למה עם ישראל ממשיך לדבוק בחזון הישן.
גם הרפורמיסטים בגרמניה לא יכלו להבין את פשר ההיצמדות של היהודים לישן. מנדלסון, פרנקל וגייגר התקשו לעמוד מול האומה הגרמנית ולהסביר זאת.
גם את הרצל, שלא היה איש דתי, כשהקים את התנועה הציונית אחרי משפט דרייפוס, לא הבינו הרפורמיסטים מדוע הוא דבק בחזון הישן הפועל למען מולדת לעם היהודי כשאנו כה קרובים לשיויון זכויות מלא ליהודים באירופה ובראשה גרמניה (זה היה 40 שנה לפני השמדת יהדות אירופה...).
וגם בתוך התנועה הציונית עצמה היו תומכי אוגנדה שהתקשו לדבוק ב"חזון הישן" של ההתיישבות דוקא בא"י.
אבל חשוב שתזכור שרת המשפטים: רק מי שדבק בישן ויש לו יסודות ושורשים עתיקים יכול לחדש חידושים. "הישן יתחדש והחדש יתקדש" כתב הרב קוק. לשמור על החידוש והקדושה אפשר רק מתוך החזון הישן.
כל החדשנים כשפינוזה, היהודים המרקסיסטיים, המומרים, הרפורמים, האוגנדיסטיים וכל מורשותיהם ה"חדשות" התיישנו, הזדקנו, מתו ונעלמו.
באורח פלא דוקא מי שדבק בישן נשאר חזק, איתן ונצחי.
שרת המשפטים לבני, דוקא את שבאת מבית שכל כוחו היה בדבקותו בישן, דוקא את לא יודעת להסביר למה עם ישראל דבק בחזון הישן שלו?
מי שאין לא חזון ישן, אין לו עתיד.