את המבדיל בין חוקים למשפטים, מלמדת הגמרא (יומא סז):
"תנו רבנן: 'את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ... אני ה' ' (ויקרא יח,ד).
'את משפטי תעשו' – דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שייכתבו. ואלו הם: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם.
'ואת חוקותי תשמרו' – דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהם. ואלו הם: אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח.
ושמא תאמר מעשה תוהו הם – תלמוד לומר 'אני ה' '. אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהם".
הא למדת, שמול החוקים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהם מפני שאינם מובנים בדעת, עומדים המשפטים שהדעת מחייבתם.
המבדיל בין ישראל לעמים, כבין אור לחושך או כבין קודש לחול, הוא הדעת. אומות העולם לא טוענות כנגד המשפטים. גילוי עריות ושפיכות דמים, הגיוניים ומוסריים לדעתם. אך לאכילת חזיר ולבישת שעטנז, אין מקום בספרי המשפטים, שהרי אין בהם כל הגיון ותבונה.
תורת ישראל אינה מבוססת על הגיון, כי אם על אמונה. עץ הדעת הוא תורת העמים, עץ האמונה הוא תורת ישראל. התורה מצמידה את פרשת משפטים למתן תורה מסיני, כאומרת מה הראשונים מסיני אף אלה מסיני. המשפטים ההגיוניים שבין אדם לחברו, כמו ענייני שומרים, אבידה ומציאה, היחס אל החלש בחברה, נזקי גוף וממון, דיני אונס ופיתוי, גירות ועבדות, הכל ניתן למשה בסיני.
המשפטים שההיגיון מחייב והדינים שמובנים בשכלנו ובדעתנו, לא הומצאו בבית המשפט. משה החוזר באוזני ישראל על פרשת המשפט של יתרו (דברים א), מגדיר את אבן היסוד למערכת המשפט הישראלית: "לא תכירו פנים במשפט ,,, לא תגורו מפני איש כי המשפט לא-לקים הוא".
היסוד למשפט ההגיוני הוא לא-לקים. המשפטים המתקבלים על הלב הם שמימיים. ההיגיון האנושי הוא מוגבל. ההבנה השכלית עלולה להשתנות. על כן מלבד החוק, גם המשפט הוא א-לקי.
ב-י"ג שבט תש"ה, 27 בינואר 1945, שיחרר צבא האדום את מחנה אושוויץ. צלם אלוקים של השלדים המהלכים כמו גם משרפות החיים, זעזע את הנאורות שבאומות העולם. גרמניה המשכילה והמתורבתת, שנודעה באופיה המוקפד, בעלת הטעם האנין במוזיקה ובנימוסים, התגלתה כגרועה מחיית טרף, העטה על קורבנה כדי להשקיט את רעבונה.
המשפטים האנושיים התגלו כריקבון מצחין. מערומי ה'פאסט נישט' נודפים ריח של סחי ומאוס עד עצם היום הזה. "רק אין יראת א-לקים במקום הזה והרגוני", אומר אברהם העברי למלך פלישתים.. לסמוך על הצדק האנושי המנותק מאמונה אלוקית, זו נאיביות מסוכנת, הנוכחת לדעת שהעוצמה האנושית תלויה ומשתנית.
הידיעה שמן השמים באו המשפטים, והרצון של העם בדרישת אלוקים, מעלים את רף הנימוסים וההתנהגות האנושית, לרמה של תביעה מוסרית, שאינה מקויימת בגלל הבנה או הגיון, אלא מכח עליון שמעל לדחפים וליצרים האנושיים.
אל נחשוב שהפרקים המוסריים שהורו לנו חכמינו בפרקי אבות, הם מידות טובות של נימוסים והליכות אנושיים. 'משה קיבל תורה מסיני', ורק תורת סיני יכולה להצמיח סבר פנים יפות, בית פתוח לרווחה, אהבת הבריות ומה למעלה ממך.
נשים לב להבדל שבין ישראל לאומות העולם בתורתו של דוד המלך: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל". לא רק חוקים שהדעת לא תופסת נאמרו לישראל, כי אם גם משפטים שעולים על הדעת נמסרו לישראל מלמעלה. אך "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". לא זו בלבד שחוקים לא ניתנו לאומות העולם, אלא אפילו משפטים בל ידעום. אפילו דברים שההיגיון והדעת מחייבים, התנפצו כאשליה אוניברסאלית עם שחרור אושוויץ.
כל היופי והחן, העדינות והאצילות הגרמנית, העולים מהמכתבים של היינריך הימלר שהתגלו זה עתה, לא מגלים את החייתיות הפנימית שהסתתרה בהם. אי אפשר להבחין ברוע המפלצתי של אנושיות שאין לה יראת שמים.
ביום השואה הבינלאומי, שמצויין ביום שיחרור אושוויץ, יש לזכור שהמוסר האנושי לא יכול להתוות דרך. המשפט המנותק מאלוקים, נותן דרור לחייתיות הבלתי נשלטת והבלתי מרוסנת, לפרוץ מתוך הגוף המושחת. רק משפט הבא מאלוקים, יכול לרסן ולתת כוחות להתגבר על חולשות ותאוות. "כי המשפט לאלוקים הוא".