אחת השאלות העומדות בפני מי שמקדם את תהליך חורבן הארץ, מה שמכונה "תהליך השלום", היא כיצד להתייחס לסירוב של הערבים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית.
בשבוע שעבר פורסם כי שנשיא המדינה חושב שאין צורך להתעקש על הכרת הערבים במדינת ישראל כמדינה יהודית. כנראה, שהנשיא סבור שזה לא נושא מספיק חשוב מול החזון של קריעת ארץ ישראל מעם ישראל. אמנם, ראש הממשלה מתנגד ל"הסכם" בלי הכרה זו מצד הערבים, אך עצם המשך הקשר עם הערבים למרות סירובם של אלו להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, מלמד עד כמה גדול הדרדור הלאומי והמוסרי, באיזה תהום נמצאים אותם מנהיגים ולאיזה תהום הם מובילים את מדינת ישראל.
בשורש הדברים, הגורם המרכזי לדרדור לאומי זה, הוא הזלזול העמוק באדמת ארץ ישראל. הניסיונות הבלתי פוסקים לקרוע את שלמותה של הארץ ולמסור אותה לאויב, מוליד בהכרח את שאר הנפילות - שחרור המחבלים, פגיעה בזכויות אדם בסיסיות כפי שהיה בחבל עזה ומוכנות להשלים עם הדרישה שלא תהיה הכרה במדינת ישראל כמדינת היהודים.
כל אלה מלמדים מה קורה כשעוזבים את הקשר שלנו עם הארץ. אם ארץ ישראל איננה באמת שייכת לעם ישראל הרי היא שייכת לערבים. ואז, אולי המחבלים הרוצחים הם באמת לא רוצחים אלא לוחמי חרות ולכן מובן למה משחררים אותם סתם כך. אם ארץ ישראל איננה שייכת באמת לעם ישראל, אז אולי אין ערך אמיתי לשמור את מדינת ישראל כמדינת היהודים? בתהום העמוקה הזו, בשחיתות המוסרית הזאת של שחרור מחבלים, בחוסר האכפתיות לשייכות העמוקה של עם ישראל לארץ ישראל, שם נמצאים אלו שמובילים את חורבן הארץ וגירוש מאות אלפי יהודים מאדמתם.
כדי לעצור את התהליך המסוכן הזה, צריך לחזור אל השורש. לזכור שלא מדובר על "שטחים", אלא מדובר על ארץ שהיא ורק היא נותנת משמעות אמיתית ליעוד הלאומי של עם ישראל החוזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, שבהן היה נחשב לעם מת מבחינה לאומית. ארץ ישראל החזירה את עם ישראל לחיים. היא בנתה אותו מחדש. בנין הארץ הוא בנין העם, וחלילה חורבנה הוא חורבן ונזק לעם ישראל.
לכן, יש להפסיק לאלתר את הפגיעה בשייכות של עם ישראל בארץ ישראל, לחזור למחשבות הנכונות של בנין ארץ ישראל. יש להקים ישובים חדשים בכל מרחביה של הארץ ולעמוד איתנים מול כול הלחצים החיצוניים (הנובעים משנאת ישראל) או הפנימיים (הנובעים מחולשה ומחוסר העמקה של השייכות שלנו לארץ ישראל), המנסים לזעזע את היסודות הכי בסיסיים שעליהם עם ישראל בנוי.