איך רקחו בימי הביניים עלילת דם משובחת? אין פשוט מכך: נטלו מספר רכיבי אמת, שאין כל קשר ביניהם, ואפילו לא דמיון כלשהו, ובוללו הכל לתבשיל מדומיין.
אחר כך הטילו על הכמרים הנוצריים – שנחשבו בימי הביניים החשוכים לאינטלקטואלים של התקופה – להפיץ את הכזב ההזוי. חזקה על ההמון שטוף השנאה והטימטום שיקנה את עלילת השקר, ויסתער על היהודים בחמת זעם כדי לערוך בהם פוגרומים ושחיטות.
כך זה עבד לאורך כל ההיסטוריה. הנה דוגמה מיני רבות: באמצע המאה ה-14 פרצה מגיפת המוות השחור באירופה והפילה במשך 8 שנים כ-25 מיליון חללים נוצרים. זו עובדה היסטורית אחת. עובדה היסטורית שניה: יהודים כמעט שלא נפגעו מן המגיפה, בשל אמונתם הדתית שחייבה אותם לשמור על כללי הגיינה קפדניים: נטילת ידם, טבילה במים חיים לצרכי היטהרות, הרחקת השירותים מבתי המגורים וכיסוי הפֶרֶש ("וְחָפַרְתָּה... וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ"). בְּלוֹל היטב שתי עובדות אלו, והרי לך עלילת דם מחרידה: היהודים הם מרעילי הבארות. וההמשך ידוע ורווי דם יהודי שנשפך כמים.
אך לא היה די בסיפור כשלעצמו. הכמורה, שיחסית להמונים הנבערים נחשבה לשכבה האינטלקטואלית של התקופה, התנדבה להפיץ את נגיפי השנאה, ועשתה את מלאכת השיסוי במסירות רבה. הנה הכומר הפרוטסטנטי 'הנאור' מרתין לותר (יש"ו), שעד היום יש הרואים בו דמות מופת, קבע בספרו האנטישמי 'היהודים ושקריהם' (1453), כי "היהודים הם מרעילי בארות וחוטפי ילדים", כך בפירוש, ודינם שריפות, חרם וחורבן.
אוטואנטישמיות
כיום עברה משימת הפצת השקרים האנטישמיים הנאלחים לידי שני גורמים זהים, בעולם ובארץ: התיקשורת האנטישמית והפוסט ציונית (כולל זו הכתובה ומדברת עברית) ופרופסורים גמורים, שונאי ישראל, לא יהודים וגם יהודים אוטואנטישמים, ששנאת עצמם ועמם מעבירה אותם על דעתם.
וכך מצאנו את עצמנו מול עלילת דם נוספת מפרי עטה של פרופ' אווה אילוז, דתל"שית, שרוקחת מידי פעם תיאוריות הזויות, שמתפרסמות בגדול בביטאון השמאל הרדיקלי האנטי ציוני, הארץ, ומיד מתורגמות לאנגלית, לידיעת צוררי עם ישראל בעולם.
אילוז, פרופ' מן המניין במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית ונשיאת האקדמיה לאמנות בצלאל, אינטלקטואלית הבית של הארץ, מרבה לייצר תיזות מופרכות שכל שומען תצילנה שתי אוזניו. להבנתה, הצרפתים ששללו את דרגותיו של דרייפוס והיגלוהו למאסר עולם באי השדים, בעצם הגנו על עליו. במאמר אחר האשימה כי הישראלים לוקים בצייתנות יתר. אלופי העולם בשיטת ה'סמוך', הפכו בעיניה לצייתנים מדי. אין גבול, מסתבר, לאיוולת.
הפלשתינים – עבדים שחורים
המעידה האחרונה שלה היתה כתבת ענק בת כ-5,000 מילה במוסף הארץ, בה היא מעלה תיזה עויינת חדשה. "הכיבוש בשטחים", היא כותבת, אינו אלא מהדורה חדשה של תופעת העבדות באמריקה של המאה ה-19. מידי פעם מבזיקים בה הירהורי תבונה שמקשים עליה את ההשוואה המופרכת, והיא נזכרת להסתייג קמעא מן האנלוגיה: "לו נדרשתי לתאר נמר, הייתי אומרת שהוא כמו אריה, רק עם חברבורות". על בסיס האנאלוגיה האילוזית התמוהה, אפשר גם לטעון שיש דמיון רב בין דבורה ומטוס F-16: לשניהם יש כנפיים.
אילוז מעלה תילי תילים של קש וגבבא פסבדו-אינטלקטואלים, ברוח כובד הראש הטיפוסי של העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, במאמץ להשוות בין מצבם של הפלשתינים למצבם של העבדים השחורים באמריקה. לקרוא ולא להאמין. בלה-בלה אינפנטילי ושגוי, שלטענת ההיסטוריון איש השמאל ד"ר ערן שלו הוא "סלקטיבי ושגוי": "העבדים היו רכוש, נכס נייד, סחורה"; "העבדים הוגלו, נשותיהם נאנסו, ילדיהם נגזלו", מה שאינו מתחיל כלל לגבי הפלשתינים. יתירה מזו: הפלשתינים, בניגוד לעבדים השחורים הכנועים, קמים עלינו לכלותנו מעל פני האדמה. כך שבאמת אין שום מקום לאנלוגיה של אילוז. בקיצור, קישקוש מוחלט.
אולם שיא הבדיה היה בטענה הכוזבת, ש"צה"ל מפעיל נוהל של כליאת ילדים פלשתינים שהורשעו בעבירות קלות בכלובים למשך יומיים, חשופים לקור ולחום".
ברווז עיתונאי
אז על מה הסתמכה הפרופסורית הגמורה הזו, בהביאה את עלילת הדם הזו? כנראה על ידיעה בדויה שפורסמה בג'רוזלם פוסט הירושלמי ובאינדפנדט הבריטי. שניהם נכשלו בפרשנות הודעה לעיתונות של הסנגוריה הציבורית, בענין הפסקת הנוהל של החזקת עצירים פליליים בתאי מעצר חיצוניים ('כלובים'), ואין בה אף מילה על פלשתינים.
בדרכה של הידיעה לג'רוזלם פוסט ולאינדפנדנט, נוספה אליה המילה פלשתינים. אולי מתוך הנחה שגם פלשתינים בין העצורים, על רקע פלילי או בטחוני. אילוז אימצה את העלילה השקרית, ופירסמה את השקר הנתעב כעובדה גמורה. מאז הפירסום אמנם תיקן האינדפנדט את הסיפור והתנצל על השימוש במונח פלשתינים (הג'רוזלם פוסט הישראלי טרם נענה לדרישת התיקון שהעלה אתר 'פרספקטיבה' העוקב אחר תקלות עיתונאיות שכאלה), אבל אצל אילוז הפך הברווז העיתונאי לאמת לאמיתה. עוד הטחת בוץ.
וכך השקר שוב ניצח. עלילת הדם הימי ביניימית ממשיכה להתקיים. רק השמות והאירועים השתנו. סיפור הכלובים הכוזב, שהארץ, הג'רוזלם פוסט והאינדיפנדנט, נתנו יד להפצתו בעולם, עוד ימשיך מן הסתם להרעיל בארותינו עוד שנים רבות. ואתה, לך תוכיח שאין לך בכלל אחות.