מי היה מאמין? מי היה מאמין שמנהיגיו הפוליטיים של הציבור החרדי ויאיר לפיד ימצאו עצמם שותפי סוד לאותה אם-אמא של הקומבינות?

הקומבינה היא, שמהלכי השיוויון בנטל, מיטיבים הן עם הציבור החרדי והן עם יאיר לפיד, עד כדי היותם מעכשיו לתאומי סיאם. צמד חמד. מעכשיו זכות הקיום הפוליטי של כל אחד מהם, תלויה בצד שכנגד. טול מהם את מחלוקת השיוויון בנטל, ושניהם מאבדים את עצם זכות קיומם.

וכך קרה ששני הצדדים 'מרימים להנחתה' זה לזה ושואבים חיותם זה מזה. זעקות השבר כנגד 'גזירת הגיוס', הפגנת המיליון, כינוס החירום של מועצות גדולי התורה וכל שאר הזיקוקין דינור שמפריח הציבור החרדי, משרתים יפה את לפיד.

בקמפיין שלו בבחירות הבאות הוא יציג את הזעם החרדי, כאישור למימוש התחייבותו לגייס את החרדים. הבטחתי ו'קיימתי'. בלעדי התאניה ואניה של החרדים, עלול לפיד להימחק בבחירות (כפי שחווה אביו בבחירות 2006), כך שאלמלא היתה מחאה חרדית, היה עליו להמציא אותה. אין תעודת ביטוח אמינה מזו. ויש לצידה סיכוי אפילו לקושש עוד כמה מושבים בכנסת הבאה, בזכות המחאה החרדית. מה עוד אפשר לבקש?

הסנקציות הוסרו

וגם החרדים יוצאים מהמשבר עם כל תאוותם בידם. לא פחות. החשש היחיד שריחף מעל ראשם, בדמות סנקציות כלכליות, הוסר ביוזמת לפיד ינוקא, והוחלף על פי דרישתו בסנקציות פליליות, שלעולם לא ימומשו. והשבוע אפילו זכו להישג נוסף, כשהוחלט שבוגרי הישיבות הציוניות שייצאו לצבא, ייספרו במסגרת המיכסה החרדית. 

מומלץ איפוא שלא להתרשם מן הזעקות והמחאות והאיומים בירידה לחו"ל ובשפיכות דמים (כך איים השבוע הרב שמואל דויטש, מראשי ישיבת 'קול תורה'). הכל בלוף. הכל שת"פ אחד גדול. תרגיל הונאה.  

אלא מאי? – החרדים מעדיפים, ובצדק, להסתיר את הנצחון, שגדול ממנו לא ניתן להשיג. הבעת סיפוק על ההישג העצום, עוד עלולה להחזיר את החוק לוועדה ולהחריף אותו. עדיף להפגין ולהתריע ולהזעיק שמים וארץ. זה אגב יועיל גם באיסוף תרומות בחו"ל. מה עוד אפשר לבקש?

"קלוצית כזאת"

וכך יכול היה השר לשעבר ח"כ אריאל אטיאס, ש"ס, ללחוש: "לא חלמנו שנקבל פתרון כזה. אבל אנחנו שותקים. אסור לנו לדבר". וח"כ משה גפני הצהיר בשיחה סגורה עם פעילי חסידות צאנז: דידן ניצח. "אנחנו מדברים על 6 וחצי שנים שבהם לא ייגעו בלומדי התורה". סנקציות פליליות? – תהה גפני והוסיף: גם עכשיו, כשקיים חוק שירות ביטחון לכל, וריחף איום פלילי על בחורי הישיבות, אף אחד לא נכנס לכלא. אבל אסור לנו לשבח את ההישג. "אם יהיו כאן הרבה שבחים, הם עוד ירצו לשנות את החוק, עוד לפני שיגיע לחקיקה בכנסת".

באותו כינוס ביטא גפני את נצחונו כששם ללעג את ח"כ איילת שקד, למרות שנשכבה על הגדר למען האינטרסים החרדים: "יושבת קלוצית כזאת, שבא לי לקחת שולחן ולזרוק עליה". זו, מן הסתם, דרכו להביע תודה. 

ואולם, חרדים מן השורה, ואולי גם רבנים שניזונים פוליטית באמצעות 'צינורות' מבוקרים, אינם מודעים לגודל ההישג. הם חיים מפי התישקורת החרדית, המהלכת אימים על הקורא. יתד נאמן זעק: "הרימו יד בתורת משה" (ואנחנו לתומנו חשבנו שמי שעובר על 'לא תעמוד על דם רעך', ואינו יוצא למלחמת מצווה להגנת ישראל מיד צר, והתנהלותו גובלת בחילול ה' – הוא שמרים יד בתורת משה!); ביטאון הפלג הקנאי 'הפלס' התריע: "להיקהל ולעמוד על נפשנו"; ו'יום ליום' של ש"ס החרה אחרי האשכנזים: "לדראון עולם". קרס העולם, כביכול. כבתה השמש בצהריים.

להג שיקרי

אלא שהכל מן השפה ולחוץ. בפועל, כולם מרוצים. אך שני הצדדים מעוניינים, בשל אינטרסים אלקטוראליים וכיתתיים, בליבוי הלהבות. התישקורת והעסקונה החרדיות מעדיפים ללהג על 'גזירת גיוס' (כאילו מדובר בגיוס לצבא הצאר ניקולאי) ועל 'ממשלת שמד' ו'צבא שמד' ולשחק לידי לפיד, ולפיד משחק לידי החרדים בלהג שיקרי על שיוויון בנטל. עלמא דשיקרא.  

אבל סופה של האמת לצוף כשמן על פני המים. ויש חרדים שכבר הבינו שמדובר בהישג לא נורמלי, נצחון של פעם בדור. כך כותב הבלוגר-עיתונאי החרדי חיים שאולזון, באתרו המומלץ 'בעולמם של חרדים': "חייבים לזעוק, למחות, ולהתריע ולהראות שאיננו מרוצים. אם חלילה נאמר את האמת, הם ישובו לוועדה ויעשו הכל, כדי שנשלם מחיר.

הצד האחר חש שהשיג מה שרצה והוא רגוע, זה המצב הכי טוב לכולנו. לעצם החוק, הוא מצויין וטוב לחרדים. לא תהיה כל בעיה לעמוד במיכסות. ואם נבין שהסכימו שבחשבון הישיבות ייכללו כולם, כולל תלמידי הלאומיים, הרי שפתרנו את כל הבעיות, מפני שהלאומיים הולכים לצבא, וגם מצד החרדים יש שהולכים לצבא, כך שלא תהיה בעיה כלשהי. אפילו הוטב לנו. תקציב הישיבות הוגדל מפני שהן עומדות במיכסות, והצבא יהיה ערוך לאווירה צנועה. הרבה שינויים לטובה יחולו ולא יפגעו במאומה הישיבות והכוללים. לא תהיה כל בעיה".

בקיצור, מפטירין כאשתקד. והקומבינה חוגגת.