אמרו חז"ל: "יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל".
על חודש תמוז כתב הרב קוק זצ"ל את הפתגם הבא: "בכל דור עבודת עגל הזהב תסבב שברון לוחות העדות". והדברים מופלאים – בכל דור נשברים לוחות בגין עגל הזהב?!
"שני עשירים עמדו בעולם: קרח מישראל והמן מאומות העולם. ושניהם נאבדו מן העולם, שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם" (במד"ר מטות). ואיך אפשר לחטוף מהקב"ה אם אינו רוצה לתת? אלא הקב"ה מעניק לכל אדם את צרכיו כדי שימלא שליחותו בעולם. כשאדם ממלא שליחותו כראוי ומשתמש ברכושו לצורך עבודתו, הרי הממון ראוי לו. אך כאשר הממון הופך למטרה עצמית, ומטרת האדם היא צבירת ממון רב, הוא מועל בתפקידו, וחוטף את הממון שלא כדין, וממון כזה אין לו קיום.
"וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים וחיבבו את ממונם, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מאחיהם בשביל קנינם" (שם).
"ולתאוה יבקש נרדף". מי שהוא בעל תאוה והוא נהנתן, הוא אנכיי, שלעולם נדמה לו שהאחר בא בגבולו לחסרו, וע"כ איננו יכול להתחבר עם אחר והוא נפרד. כך נפרדו בני גד ובני ראובן מאחיהם, על שחיבבו את ממונם. בית שני חרב על שנאת חינם, ואמרו חז"ל בסוף תוספתא מנחות "על שאהבו את הממון ושנאו זה את זה". אהבת הממון מביאה לשנאה.
באגרת שכתב הרב קוק לחותנו, האדר"ת, הביע חששו ממצב הדור, וכך כתב "מיסתפינא מהך דספרי האזינו 'ותמלא ארצו כסף וזהב וכו', אלו ג' דורות לפני ביאת המשיח וכו' ". וכוונתו לממה שכתוב בספרי על הפסוק 'וישמן ישורון ויבעט', לפי שובען מורדין. וכן אתה מוצא לפני ימות המשיח וכו'. 'שמנת עבית כשית' אלו ג' דורות לפני ימות המשיח. שנא' "ותמלא ארצו כסף וזהב וכו'. ותמלא ארצו סוסים, אין קצה למרכבותיו. ותמלא ארצו אלילים וכו' " (ישעיה ב). הרי לנו ג' שלבים בהדרדרות המוסרית: הארץ מתמלאת בכסף וזהב, בעלי הממון רוכשים מרכבות ורכבים ושאר מוצרי מותרות, ולבסוף הכסף והזהב הופכים לאלילים. התוצאה היא שנאת חינם ופירוד. כך בכל דור, עובדי "עגל הזהב" גורמים לשבירת הלוחות והאידאלים.
התיקון הוא בשימוש הנכון בכסף והזהב, שישמש רק כאמצעי לעבודת ה'. ועל כן התרומה למשכן היא מחצית השקל דווקא. אסור ליהודי להחזיק עצמו כדבר שלם, ולעולם הוא זקוק להשלמה מחבירו. כשנותן מחצית השקל למשכן, מורה שהוא מתחבר עם חבירו לעבודת ה', ובזה מתקן את הסגידה לעגל הזהב והפירוד.
(מתוך עלון שבת בשבתו)