הכוח שכב במארב. דוד הניח את המשקפת מידו, והצמיד את ראשו לקרקע. האויב היה כה קרוב עד שהמשקפת הפכה למיותרת. מעכשיו עליו להסתתר, ולזהות את מיקום האויב על פי קול פסיעותיו.

בוא נסתער, לחש יואב משמאל, תוהה בינו לבין עצמו על האדישות המוזרה שהשתלטה על המפקד.

הם קרובים, עוד רגע הם דורכים עלינו, לחש אבישי מימין.

דוד נשך את שפתיו והמתין, מודע היטב לגודל הסכנה. האדישות הייתה ממנו והלאה, הוא התחזק באמונה בדבר ה' ושינן לעצמו בפעם ה1000 את אחד מכללי המנהיגות הבסיסיים – 'מנהיג אמיתי מגלה אורך רוח בזמן משבר, וממתין לעיתוי המתאים'.

לרגע דממו כל קולות עמק רפאים, כאילו המציאות כולה עוצרת את נשימתה. הרוח נשבה בשיחי הבכאים שהקיפו את הכוח, והאויב היה קרוב ומוחשי.

לפתע נשמע האות המוסכם - קולות בראשי הבכאים. ה' יוצא לפניו להכות במחנה פלישתים. דוד המלך נתן את הפקודה, הסתער ומיגר את הפלישתים לנצח. (לפי שמואל ב' ה, כב – כה).

­­------------------------------------

יש לו אומץ למלך שלנו, אמר אבנר בהתפעלות. לא מפחד מהפלישתים.

שאול חייך ותקע בשופר שנית, למען ישמעו כל ישראל ויבואו לגלגל.

ואכן, עם רב נאסף, נלהב מהמנהיג הטרי שמעז לקרוא תיגר על הפלישתים לאחר שנים רבות של שעבוד. נשק לא היה לצבא הטרי, וההמון הסתפק בכלי עבודה חקלאיים – קלשונים, קרדומים ועוד.

נו, תוקפים? שאל אבנר, יש לנו סיכוי!

לא, ענה שאול בפסקנות, שמואל ציווה עלי להמתין לו שבוע, בטרם נקריב לה' ונצא להסתער.

שבוע חלף עבר. ידיעות קשות הגיעו מכיוון הפלישתים. האויב אסף צבא גדול ומקצועי, שמולו האספסוף הישראלי נראה כזבוב מול פיל. גורם ההפתעה חלף, וההתנגשות הצפויה נראתה חסרת סיכוי.

הצבא המאולתר החל להתפזר, משוכנע שהיסוסיו של המלך נובעים מפחד וחוסר מנהיגות.

מה קורה? רטנו 600 האנשים שנותרו. עבר שבוע ושמואל לא בא, לפחות נתפלל לה' לפני ההסתערות של הפלישתים.

בניסיון אחרון לייצב את מנהיגותו, מבקש שאול להקריב את הקרבנות. העולה מוקרבת, שמואל מגיע, ומודיע לשאול שבכך הפסיד את נצחיות מלכותו. (לפי שמואל א' יג).

---------------------------

שאול מתחיל להפסיד את מלכותו, שכאינו ממתין לדבר ה'. דוד נוחל ניצחון גדול, הפותח את הדרך לירושלים עיר הנצח בזכות סבלנותו והקשבתו לדבר ה'. זוהי מנהיגות.

הבדל זה בין שניהם, מוליד מפגש מפתיע נוסף בין דוד ומשפחת שאול, הבדל שתוצאותיו משתלשלות עד נס פורים.

אבשלום, בנו של דוד, מאבד את סבלנותו וחותר למלוך עוד בחיי אביו. במהלך מנוסתו, יוצא איש ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא, סוקל באבנים את דוד ואנשיו ומקלל. בטוח בקוצר ראותו, שדוד הגיע לסוף דרכו. (שמואל ב' טז/ מלכים א' ב)

אך דוד באורך רוחו, ממתין שנים רבות, ומשאיר לשלמה בנו את ביצוע העונש. בשנות ההמתנה הללו, נולד לשמעי הילד שממנו יצאו מרדכי היהודי ואסתר המלכה. לפיכך, נקרא מרדכי גם 'איש יהודי' וגם 'איש ימיני'. יהודי מלשון שבט יהודה, וימיני מלשון שבט בנימין, כדברי הגמרא (מגילה יב:): 'משפחת יהודה אומרת – אני גרמתי שיוולד מרדכי, מפני שדוד לא הרג את שמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומרת – ממני בא'.

בזכות אורך רוחו של דוד זכינו לנס פורים. פורים, חג הצלת ישראל ממיתה לחיים, הוא החג המבטא יותר מכל את נצח ישראל. ההיסטוריה הישראלית מבטאת יותר מכל את אורך הרוח והסבלנות.

מתוך מבט זה פעלו מרדכי ואסתר. אחשוורוש היה בטוח שעברו 70 השנים שהוקצבו לגאולת ישראל, וישראל לא נגאלו. בקוצר רוחו, חגג את מפלת ישראל בכלי המקדש (מגילה יא:). קצרי הרוח מישראל, אלו שרואים הכל במבט רגעי, השתלבו עם המציאות והשתתפו בסעודה. אך מרדכי איש הנצח, ידע את כל אשר נעשה. בהמשך הוא מצרף את אסתר לדרכו באמונת הנצח – "ריווח והצלה יעמוד ליהודים...". בכך הם מתקנים את אבי אביהם שאול.

מנהיג אמיתי יודע לתת את הזמן והקצב הנכון להבשלת תהליכים היסטוריים. בימים אלה, כשיש לצערנו מנהיגים הפועלים בלחץ, ומנסים להעביר מבול חוקים לשינוי הסטטוס קוו היהודי, הנוגעים לעיתים ביסודות הצביון היהודי של המדינה בפזיזות ובחישובים מקומיים וארעיים, עלינו להתמלא בסבלנות ההסטורית של מרדכי ודוד.

ובאופן אישי, 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'. השכרות יכולה להוביל אדם לקוצר רוח וחימה, אך דווקא זו ההזדמנות להשתכר בקדושה ולהעלות נקודה זו. קצר הרוח נלחץ מהבעיות וקורא – 'ארור המן'. ארך הרוח יודע שהעיקר הוא – 'ברוך מרדכי', שבזכותו 'תשועתם היתה לנצח'.

לחיים! לחיים! (מי שלא התחבר למאמר, שישתה קצת יין ובטוח יתחבר). פורים שמח!