נהרות הדיו שנשפכו והמוני הקולמוסים שנשברו על הנושא הארור. לא יועילו ולא ישפרו את הלכי הרוח של קרבנות הטרור.
במצח נחושה ובחוצפה ללא מידה ושיעור. מעז חבר הכנסת לתת לנו שיעור בדמוקרטיה. הוא אשר מייצג כביכול את ציבור בוחריו. אלו הנותנים לו רוח גבית לכל מעשיו. חנוט בחליפה וענוב בעניבה. כל כולו אומר כבוד ורוח נדיבה.
יושב לו אותו חבר כנסת אכול שנאה בדיון ועדת הפנים על שחרור המחבלים. מיישיר מבט ובארשת מתחסדת מטיף ליושבת הראש. מי ראוי להיות בועדה ומי יהיה הראש.
איך להתנהג בוועדה ומי ראוים להיות כאלה. בו בזמן שחלק מ"ציבור בוחריו" מרצה עונשים בבתי הכלא. לדמוקרטיה יש בעיה בהגדרת מטרותיה. צורת שלטון שנותנת חופש לכל ציבור בוחריה. לתת דרור ללשונם ולא משנה מה הם אומרים. העיקר שהם שמים פתק ובוחרים.
השכילו גם השכילו בני הדודים. להשתמש בכל האמצעים. ולגייס את כל המשאבים. בדמוקרטיה ניתן להצביע בעד או נגד. ולראות מעשי נבלה ורצח ולעמוד מנגד. אפילו לשחרר רוצחים שעונשם לא ניתן לכפרה. אפילו שרוצצו ראשים מטוח אפס ונקבו את גופם ככברה. והוא עוד קורא לועדה הזאת ריטואל. כנראה שרצח חפים מפשע הוא גם "ריטואל". על חשבון מי משחררים ועל גבי מי חרשו החורשים. אלו שהפריחו את שממות יהודה ושומרון. חלוצי ההתישבות החדשה בנגוהות ובמגרון.
הפעימה הראשונה, השניה והשלישית ועכשיו גם, שמקוים לא תהיה, הרביעית. מוכיח בעליל שהתנהלות כזאת היא בעיתית. לא מבחינת הכפר שצריך לשלם. אלא שיש לזה השלכות על עם שלם. למה שמי שדמו בראשו בחייו לא ישלם. למה שיחזור לביתו בריא ושלם. אחרי שהודה והתרברב קבל עם ועולם שלבו עם מעשהו שלם. ואולי יש אדיאולוגיה בזאת שידיו שפכו את הדם. וגם הוא עשה את מעשהו כאחד האדם.
לא יועילו דבורים והסברים על אנושיות ותקוה לשלום במזרח התיכון. כשמעשי חבלה ורצח מקעקעים את אושיות השלטון. ניצול הדמוקטריה למעשי רצח ונבלה. אין פירושו למצות את רוח המלה הכתובה. וגם מה שנאמר "כי תשתרר עלינו גם השתרר". לא זאת היתה כוונת המשורר.
נכתוב ונדרוש ונזעק פעם אחר פעם. נתפייט לנו ונכתוב דברים של טעם. זה בצורת שאילתא לכנסת וזה בצורה של פיוט או שיר לשלום. וגם עוד איזה סופר מהיר- עט במאמר בעתון. ויצופו מראות ותזכורות מבתים או מרחובות שדם עליהם נשפך. והמו"מ יימשך והקלישאות על "מחיר כואב" "ויתורים כואבים" יתנוססו לראווה. וכל אשר בליבו חמלה ואהבה. לבו יתחמץ מכאב ודאבה.
צו השעה שאת לבנו נמלא בגאווה יהודית. לא עוד בגישה גלותית ותלותית. לא עוד את פנינו בבושה להליט. לא עוד! צריכים להחליט. לא עוד! עד אשר תהיה נכונות אמיתית. לא עוד טרור מבית ומחוץ! חיבור בין כל רבדי העם זה מה שנחוץ. ואם נעשה את הדבר הזה. יאמרו כל הגוים "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". אם את-הדבר הזה תעשה, וציווך אלוקים, ויכולת עמוד וגם כל-העם הזה, על-מקומו יבוא בשלום.