בשבת הקרובה ימלאו 17 שנים לפטירתה של נחמה ליבוביץ. והנה, המבוגרים שבציבור רואים כיום את המהפכה שלה כמובנת מאליה. ואילו הצעירים אינם מכירים אותה כלל. נראה אפוא שיש לחזור ולהזכיר את תרומתה העצומה ללימוד התורה בחברה הישראלית.

נחמה החלה לפעול בתקופה בה עלה מעמדו של התנ"ך בציבור הציוני, ולאחריו בציבור הציוני-דתי, לצד תחיית השפה העברית, שדרשה ואפשרה יתר העמקה בלימודו. והיא, שלמדה אצל אביה תנ"ך, בעברית, ורכשה חינוך אקדמי ופדגוגי בגרמניה, לאחר הגירת משפחתה לברלין, נענתה לאתגר. בעקבות אמונתה בציונות והחלטתה לעסוק בחינוך, עלתה נחמה ארצה בשנת 1930, והגיעה ל"סמינר המזרחי" בירושלים ("מכללת אפרתה" דהיום) - בו לימדה כחצי יובל שנים.

מהר מאוד התמקדה בתנ"ך. שיעוריה התאפיינו בשילוב המחויבויות לעיון רציני בלשון הכתובים, במשמעותם הדתית-ערכית, וברלוונטיות של נושאיהם לחיי הלומד. זאת, תוך יצירת מתח אינטלקטואלי, ומתן מקום לעמדה אישית.

היא שילבה כלים ספרותיים שהתחדשו בדורה, והתבוננות רגשית-פסיכולוגית באישי המקרא ואירועיהם, עם לימוד התנ"ך כפי שהתפרש בעיני חז"ל והפרשנות לדורותיה, תוך ניתוחם בכלים אינטלקטואליים מחמירים. באמצעות הצבת עמדות הפרשנים זו מול זו, לצד עידוד שאילת השאלות, היא נתנה גושפנקא לריבוי דעות וניסוח תהיות בתוך המסגרת הדתית, על בסיס השמירה על קדושת התורה שבכתב ושבע"פ. בה בעת היא עסקה בנושאים מוסריים, אנושיים, לאומיים ואוניברסליים שדיברו אל החברה הכללית.נחמה הייתה מורה כריזמטית, שהקרינה את אהבת התורה, לצד אהבת האדם ויכולתה הנדירה ליצור קשר עם תלמידיה. תכונות אלו, מקוריות שיטתה ותחושת השליחות שלה, הביאו להצלחתה ולפרסומה

נחמה הייתה מורה כריזמטית, שהקרינה את אהבת התורה, לצד אהבת האדם ויכולתה הנדירה ליצור קשר עם תלמידיה. תכונות אלו, מקוריות שיטתה ותחושת השליחות שלה, הביאו להצלחתה ולפרסומה. ההוראה בעל פה גררה בהדרגה את כתיבת תורתה והפצתה, עד כדי יצירת מהפכה בלימוד התנ"ך בציבור הדתי-ציוני בארץ ובתפוצות. נחמה הייתה האישה הדתית הראשונה שספריה עמדו על המדף לצד ספרי גדולי הרבנים. עם זאת, היא לא חדרה לתחומי הדעת המיוחדים להם כגון גמרא והלכה. היא הייתה אישה יראת-שמים, אשר לא מרדה במסגרת המקובלת בדורה, ולא בסמכות החכמים. משום כך התקבלה בכל הציבור, לרבות גדולי התורה שכיבדוה מאד, והביאו, מצדם, להתפשטות שיטתה.

מכאן ואילך, הפך התנ"ך בציבור הדתי למקור מרכזי ואהוב בעבודת ה' ובקיום מצוות תלמוד תורה כמו בלימוד הגמרא. דבר זה הביא בסופו של דבר למיקוד בלימודי התנ"ך בישיבות שונות ובמדרשות כיום. אף שמהפכה זאת השפיעה על כל לומדי התנ"ך, בחינוך הבנות היה לכך ערך מוסף.

שילוב הנשים במהפכת ההשכלה גרר את שילובן של הבנות בבתי הספר בחינוך הציוני, ולאחריו גם בחינוך הציוני דתי. כך גבר הצורך במורות ובהכשרתן, לרבות בתחום התנ"ך. לאור ניסיונה האישי, נחמה האמינה ביכולתה ובזכותה ללמוד וללמד תורה בשווה לגברים. כתוצאה מכך היא הקרינה על תלמידותיה את אמונתה שיכולתן האינטלקטואלית והרוחנית שווה לאלו של הגברים, ותבעה מהן השכלה תורנית וכללית רחבה - לא פחות משלהם.

כך היא שינתה את תודעתן ופתחה בפניהן את השער ללימוד מעמיק. דבר זה התבטא בשיעורי התנ"ך. נחמה החילה את דרכי לימוד הגמרא על לימוד התורה. הנשים, שהיו מנועות מלימוד הגמרא עצמה, קיבלו הזדמנות וגושפנקא ללימוד אינטלקטואלי מסורתי בנוסח לימוד הגמרא, בתחום לימוד התנ"ך שהיה פתוח בפניהן, תוך שילוב אינטואיטיבי של הכלים המודרניים שלא היו זרים להן – העיון הספרותי והתובנות הפסיכולוגיות. כך עלה ערכן בעיני עצמן ועלה גם ערכו של לימוד התנ"ך שבו הפכו הן מורות לרבים.

לנחמה לא היו מטרות פמיניסטיות - כמצוי בימינו - מצד אחד, והיא לא עסקה בנושאים נשיים "צרים" - כמקובל בחינוך הבנות בימיה - מצד אחר. היא לימדה בדרך שניתן לכנותה "גברית", או בלתי-מגדרית, את כל מי שביקש ללמוד אצלה, לרבות הבנות, בלא שתופעה זאת עוררה התנגדות. שיתופן של נשים בלימוד התורה הפך אפוא מובן מאליו, ושיטתה של נחמה הייתה לאבן הפינה של חינוכן, כלומדות וכמלמדות.

ללא גישה מהפכנית זאת, ספק אם היו קמות המכללות והמדרשות לבנות, על כל קצות הקשת הנעה בין מדרשת לינדנבאום למדרשת הרובע - מדרשותשפתחו בתורן, נתיבים חדשים, ופרצו לתחומי עיון שבעבר היו חסומים בפניהן. לולא פרצה נחמה את הדרך כשלימדה במכללת אפרתה לפני קרוב לתשעים שנה, ספק אם היו הנשים מגיעות כיום למעמד אקדמי גבוה בלימודי היהדות, ספק אם היו הופכות למנהיגות תורניות.