כל מאזיני העולם (כמעט) היטו אוזן למשמע ה"חידוש הנפלא" שיצא זה עתה מפיו של הראיס החדש/ישן של הרש"ף. רשתות השידור בכל העולם שנו ושלשו את דבריו ולסוף השידורים עדיין לא הגענו.
זה אותו הראיס שתכנית העבודה שלו לא השתנתה אפילו כמלא הנימא מאז נכתבה האמנה דמתקריא "האמנה הפלשתינית". הגדיל לעשות כשחתם איזו חתימה מפוקפקת עם המכופתר המחייך העזתי שלמרות שמו, ספק אם הוא מזרע ישמעאל שאף על דגלו חרות את השמדת ישראל.
אז איך אמר המשורר הבריטי לפני ארבע מאות שנה במחזה המפורסם: "רוב מהומה על מאומה". ואחד ממשוררי עמנו גם אמר דבר שיותר מתאים: "השמש זרחה השיטה פרחה והשוחט שחט" ובהשאלה, השמש אותה השמש, השיטה אותה שיטה והשחיטה אותה שחיטה. חוסר ההתאמה בין האומר למה שנאמר בפרט כשהוא משבח את ה"שהידים" ונושאם על כפיים, ובכך נותן רוח גבית למעשי טרור זועק לשמים. אבל, אמור אמר האומר את הנאמר והשומע ישען על משענת הקנה הרצוץ עד שתוך כדי דיבור נשמע שוב איזה פיצוץ.
מאז הסבנו לסעודת ליל הסדר לפני ארבע עשר יום, עדיין מצטלצלות המלים האלמותיות שלנו, ומכל אחת מאותיות הנאמר ב"והיא שעמדה... בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם" זועק דם קדושי הדורות. אלו הקדושים של "מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה. (מכילתא יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ו). מאז היותנו לעם ליוותה התובנה הזאת את עמנו בכל התלאות ונדודי הגלויות.
ביום עגום זה מעלים אנו על נס את מסירותם של ששת מליון הקדושים (שמזמן היה צריך לשנות את המספר לשמונה מליון) שהוסיפו דפי גבורה לדברי ימי עמינו. אנחנו מתכנסים איש איש עם זכרונות משפחתו וגבוריו ועומדים לרגע דומיה לזכר קדושי השואה. השימוש הציני שנעשה על ידי ה"ראיס" ברגשות ובתקופה הזאת רק מעידות לאיזה שפל יכול האדם להגיע. מי שיזכור את קודמו בנאומו באו"ם ב13 בדצמבר 1988 יזכור גם שהוא אמר " הנני בזאת שוב להודיע וגם להוקיע את הטרור על כל צורותיו ". כנראה ש"לוחמי חירות" המרוצצים גולגלות עוללים ונכנסים לשחוט משפחות שלימות בשנתם אינם נקראים טרוריסטים. שאם לא כן, מי כחכם יודע פשר דבר ומי יגיד לאדם מה שיחו. וכמה קרבנות היו מאז...
מה שמשתמע כאן ונראה די ברור. דבר שהוא לא חידוש גדול וכבר שמענו זאת משנות דור. יש מאומות העולם שמעדיפים להכות על חטא או לצקצק בלשונם על "הטרגדיה האיומה" , "רצח עם המתועב" , ה"ג'נוסייד" וה"הולוקוסט" ואפילו לשלם פיצויים לאחר שנים רבות אבל אין באפשרותם לראות את הנולד בראיה נכוחה. לעומתם, היותר "משכילים" ואבו מאזן שייך לקבוצה זו, כמו אחרים, שלמרות התיעוד והזכרונות והעדויות והספרות שנאגרו במרוצת השנים "השואה לא היתה בממדים שמציגים היהודים" והכל שייך לסגנון הפרופגנדה של ה"פרוטוקולים של זקני ציון".
ועוד יש אחרים שבכלל מכחישים את השואה מכל וכול. מלאכתם נעשתה ביד אמונה והם יראו "עדויות" (יותר נכון קטעי עדויות) שטרבלינקה היתה גן עדן עלי אדמות. הם יראו קטע על ניצולה המספרת שבטרבלינקה היא נגנה בכינור והיתה חלק מתיאטרון היומי במחנה הריכוז. עדה אחרת נגנה בפסנתר ושרדה עד גיל יותר ממאה . עד אחר מספר שהוא היה אחראי על השוקולד והסוכריות במחנה והוא בן מאה ועשר.
ועד אחר מספר איזה סיפור על "זמן איכות" בספריות המחנה. "חוקר" אחר יעשה "מחקר" על עדות אחד הניצולים שהפעיל את הכבשנים ובנוסחה חשבונאית "פשוטה", "יוכיח" שהכבשנים לא יכלו לעשות את מה ש"היהודים אמרו שעשו". וכל זאת למה, כי הטמפרטורות הנחוצות לשריפת גופות במינון הרצוי ובכמות שהציג העד היא פשוט בלתי אפשרית(!). ואם יעלה בדעת מישהו להכחיש ולאמר שאכן היו קרבנות רבים... תבוא התשובה הבנאלית: מלחמה כמו במלחמה, ולרוסים היו יותר קרבנות ולאלה היו כך וכך...
את האמת הנוראית אנחנו יודעים מליל הסדר . אויבינו ושונאינו חפשו תמיד לכלותינו. בתרגום חופשי מגרמנית זה אומר מה שאמרו ועליו החליטו ב ב20 ינואר 1942 בועידת "וילה ואנזה": הפתרון הסופי לשאלת היהודים! סופי פרושו:לכלותינו! ולא יזכר שם ישראל עוד.
חדשות אמיתיות ויותר מעניינות למיסטר מאזן: הרבה ניסו ולא עלתה בידם! יכלה הוא ואלף כמותו והקב"ה מצילנו מידם!