רק השבוע עמדנו דום ברגע הדומיה. ובשורה הגיעתנו על פטירת איש רב מעשה ורב תושיה. בגיל תשעים ושתים נקרא פרופ' ראובן פוירשטיין לישיבה של מעלה.
שילוב נדיר של תורה אמונה מוסר ענווה וּגדוּלה. כולם היו ידידיו ואוהביו. אדם ענק עם שליחות. מעורב בדעת עם הבריות. חבר טוב שכן טוב עין טובה ולב רחב. הגיע להישגים שאיש לא תאר ועליהם אדם לא חשב.
אדם שרבים מילדי נצולי המחנות חבים לו את שפיותם וחזרתם לאיתנם בגוף ובנפש. אחרי שנים של סבל בגיא ההריגה והתגוללות בבוץ וברפש. ביד רכה ובסבלנות אין קץ. החזיר את האמון לאלו שחשבו שהגיע הקץ. ילדים שנותרו אחרי השואה והחורבן בניסי נסים. אלו שעולמם חרב עליהם ונופץ לרסיסים.
אלו שחוו רעב וצמא שעולים על כל דמיון. אלו שכל עולמם ירד לטמיון. אלו שחיו את הבלהות ורעדו מפחד. והיו כיונה המקננת בעברי פי הפחת. אלו הפליטים מקהילות שהיו להוד לתפארת. ניטל הודם והדרם ולא התאימו לשום מסגרת. קרבם אחד לאחד וקבצם ממקומות נדחים. שלא יאבדו מתוך הקהל ולא יהיו נשכחים. ביתמותם הוא היה להם לפטרון ולאב. הוא דאג שלילד יהיה דור שיבוא אחריו.
הוא המציא שיטות שלא היו מוכרות. הוא שאב מאדם יכולות נדירות. רבים הסיפורים על הפרופסור עם הברט. שלא היה אדם שפגשו והתחרט. מעשה בנער בשם אלכס שמוחו נותח והוסרה מחציתו. ורופאיו באנגליה לא ידעו מה תהיה אחריתו. חשבו שאפילו שהוא התחיל לדבר, על מגבלותיו האחרות לא יוכל להתגבר. פוירשטיין אמר שאין להתייאש. ואמנם הנער בהישגיו בכלל לא מתבייש. על זה שאמרו הרופאים שבקושי יוכל לדבר . היום הוא כותב וגם יודע ארבע ספרות לחבר.
והחכמה מאין תמצא ואי-זה מקום בינה. אדם מיוחד במינו עם משנה מיוחדת במינה. ניחן ברגש עמוק ובחוש מיוחד משערי הבינה. אצלו היה אפשר לראות מה שאמרו לפני דורות. תורה הרבה אם למדת, לעצמך אל תחזיק טובה כי לכך נוצרת. היה בו חוש נדיר של מנהיגות. היה אדם של תפיסה נדירה מחשבה והגות. הביטוי המעשי של תכונות הנפש והמחשבות. יצקו תוכן חזותי למשנה בפרקי אבות. לכל דבר יש מקום ולכל אדם יש שעה. הוא חשב על הנזקקים ואל משאלותיהם שעה.
לא ניתן לכמת את תרומתו לעולם. נשמה מיוחדת שירדה לעולם. אצל הפרופסור ראובן פוירשטיין המושג ירידה לצורך עליה מקבלת משמעות מיוחדת. נשמתו הנעלה ירדה לעולם כדי לעלות נשמה האחרת – המעונה והחלשה שירדה, הזקוקה לאדם שיסייע בעדה לעשות את תפקידה. ראוי הוא שדבריו יחרתו עמוק בלבנו. כדי שנוכל לעשות ביתר שאת את תפקידנו.
למשפחתו המיוחדת על ענפיה וכשרונותיה, קבלו נא את תנחומינו ומן השמים תנוחמו. חבל על דאבדין.